קושיות והערות על שיעור היום - מסכת חגיגה

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

קושיות והערות על שיעור היום - מסכת חגיגה

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 2:22 pm

מרשות האל המרומם מכל שירה, ומרשות חברינו חברי החבורה, אתחיל ואפתח את האשכול התדירא, לברר וללבן את דברי התורה, כי טוב סחרה מכל סחורה, בקושיות והערות בשיעורינו המעטירה, להבין ולהשכיל בשפה ברורה, ללמוד וללמד ולחזור בחזרה, דברי חכמים וחידותם להאירה, לנטוע בליבנו כדרבון ומסמרה, שיהיו דברי תורה שגורים בפינו כשיר וזמרה, ובתפלה לאל יתברך גדול ונורא, לחונן אותנו בסיעתא ועזרה, להמשיך הלאה בקביעות ובסדר סדורה, מסכת חגיגה ללמוד ולסיים על בוריה, מחיל אל חיל לילך כשורה, עדי נזכה להתבשר בבשורה, קומו נעלה את ציון ההרה, בביאת משיח צדקנו במהרה, ונזכה לעלות וליראות בבירה, בבנין בית מקדשינו בתפארה, ונחוג בחגיגה בדיצה ובמורא, ושם נעשה קרבנות חובתינו בעוז ואורה, שלמי שמחה ועולות ראיה כאמורה, ונגיל ונשיש בזאת התורה, שלמדנו באף בימי גלותינו גולה וסורה, יזכינו קל עליון בכח ובגבורה, בקרוב בימינו עדתינו להתאזרה, אמן.

-

די ערשטע משנה אין חגיגה רעכנט די משנה אויס אלע פטורים פון ראיה (נחלקו רש"י ותוס' אם זה דוקא פטור מקרבן עולת ראיה או פטור מעליה לרגל לעלות וליראות) און נאכדעם רעדט מען פון א קטן וואס קען נישט אליינס גיין, און דערויף פירט די משנה אויס "שנאמר שלש רגלים", און רש"י איז מסביר אז דער פסוק איז דער מקור באמת אויף א גדול שאין יכול לעלות ברגליו, וממילא נשמע אז א קטן אין אזא מצב איז נישט מחויב בחינוך. שפעטער אויף דף ג' ע"א ברענגט די גמרא א מימרא פון רבי תנחום איבער א חרש באוזן אחת מיט א לימוד אז ער איז פוטר, און נאכדעם די צווייטע מימרא פון ר' תנחום אז א "חיגר ברגלו אחת" איז פטור מראיה "שנאמר רגלים".

איז מיר קשה, דאס ווארט "רגלים" איז דאך די מקור אז א חגר בכלל איז פטור שאינו יכול לעלות ברגליו, איז וויאזוי ווייסט ר' תנחום אז אויך ברגלו אחת גייט אריין אין די פטור? אלא מאי, ווייל א חגר ברגלו אחת קען אויך נישט געהעריג גיין און ער איז אויטאמאטיש נכלל אינעם פטור פון "רגלים", דעמאלס וואס לייגט ר' תנחום צו צו די משנה? (ועפ"י פשטות חגר תואר על צורת הליכת אדם כשהוא צולע, ומה לי ברגל אחת או בב' רגליו, ומה זה בכלל "חגר ברגל אחת"?)

אגב, באלד דערויף ברענגט די גמרא די באקאנטע רבי תנחום פון והבור רק אין בו מים, און רש"י מערקט אן אז משום דרבי תנחום אמרה נקט לה הכא גבי שמעתתא דרבי תנחום, איז אינטערעסאנט אז די גמ' ברענגט נישט דא די אנדערע באקאנטע רבי תנחום פון נר חנוכה, און ווידראום אין מס' שבת ברענגט אויך די גמ' די מימרא פון והבור רק אבער נישט די מימרות פון הלכות חגיגה, ווייזט עפעס אויס אז די מימרא פון והבור רק האט מער א דירעקטע שייכות צו "רבי תנחום" און עס בלייבט צמוד לו מער ווי די אנדערע מימרות, לאמיר הערן פון די בעלי אגדה א שילוב צווישן די דריי מימרות פון רבי תנחום.

ראסטעוו
שר מאה
תגובות: 166
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש נובעמבער 21, 2015 7:48 pm

תגובהדורך ראסטעוו » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 2:42 pm

מיללער האט געשריבן:איז מיר קשה, דאס ווארט "רגלים" איז דאך די מקור אז א חגר בכלל איז פטור שאינו יכול לעלות ברגליו, איז וויאזוי ווייסט ר' תנחום אז אויך ברגלו אחת גייט אריין אין די פטור? אלא מאי, ווייל א חגר ברגלו אחת קען אויך נישט געהעריג גיין און ער איז אויטאמאטיש נכלל אינעם פטור פון "רגלים", דעמאלס וואס לייגט ר' תנחום צו צו די משנה? (ועפ"י פשטות חגר תואר על צורת הליכת אדם כשהוא צולע, ומה לי ברגל אחת או בב' רגליו, ומה זה בכלל "חגר ברגל אחת"?)

הא גופא, וואס דו פרעגסט און ענפערסט, דער חידוש אז ס'איז נכלל בדברי המשנה.
(אולי מרגלים ל' רבים נלמד ב' רגלים, סתם פורים תורה)

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 5:01 pm

מיללער האט געשריבן:אתחיל ואפתח את האשכול התדירא

ענדערש כתדירה = אוואו שטענדיג וואס ידידינו הרב מיללער איז דער פותח האשכול להגדיל תורה ולהאדירה.

א הערה.
די גמרא'ס תירוץ "לעולם כדאמרי מעיקרא" אז דאס ווארט "הכל" חייבין בראיה קומט מרבה זיין א חציו עבד וחציו בן חורין, "ודקא קשיא לך הא דרבינא", וואס לערנט אז א חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה, "לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה".
ווי רש"י איז מסביר (דף ב' סוף עמ' א') אז אונזער משנה איז "חוץ מן העבדים שאינן משוחררים" וואס רבינא זאגט די הלכה אז חציו עבד וחציו בן חורין פטור, איז געלערנט געווארן אלס די משנה ראשונה פון גיטין, איידער די ב"ה האט מודה געווען צו ב"ש, אבער נאך די הודאה פון ב"ה אז כופין את רבו לשחרר העבד, "הוה ליה כאילו משוחרר כבר, וחייב, ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה".

לעניית דעתי פארשטיי איך נישט דעם תירוץ, אויב אונזער משנה איז כמשנה אחרונה, נאך די הודאה פון ב"ה, וואס איז ווייטער די רבותא פון "הכל", דער עבד איז דאך מחוייב בשחרור איז דער דאך כישראל גמור לכל דבר, איז וואס די ריבוי אז ער איז אויך מחוייב בראיה?
לעצט פאראכטן דורך ישמחו אום דאנארשטאג מארטש 03, 2016 5:09 pm, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 5:01 pm

די גמרא ברענגט די משנה פון גיטין, די מחלוקת ב"ש און ב"ה, אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם, לישא שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול, ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה, אלא מפני תיקון העולם וכו'.

שטעלט זיך די קשיא פארוואס זאגן די ב"ש א פסוק פון לא תהו בראה לשבת יצרה, ווען דאס איז א מצוה דאורייתא פון פו"ר?

תוספות אויפן פלאץ איז מעיר דערויף, וז"ל "לא תהו בראה - האי עשה אלים טפי מפרו ורבו, כדאמר במגילה בפרק בתרא (דף כז.) מוכר אדם ס"ת לישא אשה וללמוד תורה, ומייתי לא תהו בראה".
שטעלט זיך מיר די פראגע, הא גופא קשיא? וואס איז דארט בעסער און וואס ווערט יעצט פארענטפערט? פארוואס דא און דארט ברענגט מען לא תוהו בראה און נישט די מצוה פון פו"ר?
(איך רעד פון תוס' ביז אהער, ווייל נאכדעם דרייט תוס'' צוריק, אז עבד לא מיפקיד אפו"ר)
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 8:06 pm

ישמחו האט געשריבן:א הערה.
די גמרא'ס תירוץ "לעולם כדאמרי מעיקרא" אז דאס ווארט "הכל" חייבין בראיה קומט מרבה זיין א חציו עבד וחציו בן חורין, "ודקא קשיא לך הא דרבינא", וואס לערנט אז א חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה, "לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה".
ווי רש"י איז מסביר (דף ב' סוף עמ' א') אז אונזער משנה איז "חוץ מן העבדים שאינן משוחררים" וואס רבינא זאגט די הלכה אז חציו עבד וחציו בן חורין פטור, איז געלערנט געווארן אלס די משנה ראשונה פון גיטין, איידער די ב"ה האט מודה געווען צו ב"ש, אבער נאך די הודאה פון ב"ה אז כופין את רבו לשחרר העבד, "הוה ליה כאילו משוחרר כבר, וחייב, ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה".

לעניית דעתי פארשטיי איך נישט דעם תירוץ, אויב אונזער משנה איז כמשנה אחרונה, נאך די הודאה פון ב"ה, וואס איז ווייטער די רבותא פון "הכל", דער עבד איז דאך מחוייב בשחרור איז דער דאך כישראל גמור לכל דבר, איז וואס די ריבוי אז ער איז אויך מחוייב בראיה?


ישמחו, דער הכל איז טאקע דאס מרבה, אז הגם טעארעטיש איז ער נאך חציו עבד ומחוסר גט שחרור, דאך לגבי דער דין פון 'יש לו אדון אחד' באטראכט איך אים ווי א בן חורין, וזה חידוש גדול.

באמת דער רמב"ם פסקנט אז א חציו עבד וחב"ח איז פטור מראיה, די מפרשים לערנען אז,דער רמב"ם לערנט פארקערט ווי רש"י, למשנה ראשונה וואלט ער געקענט ברענגען ווייל למעשה ביום שלעצמו איז ער ווי א בן חורין, און דאס איז דער הכל, ווידער למשנה אחרונה איז ער נישט אהער און נישט אהין, מער נישט קיין עבד אבער נאכנעשט קיין בן חורין, וממילא פטור, און דאס די משנה פון עבדים שאינם משוחררים.

עי' בשפת אמת בארוכה בזה

-

אגב, אויף חגיגה איז דער טורי אבן פונעם הייליגען שאגת אריה, נוראות ונפלאות, חריפות ובקיאות.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג מארטש 03, 2016 8:09 pm

ישמחו האט געשריבן:די גמרא ברענגט די משנה פון גיטין, די מחלוקת ב"ש און ב"ה, אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם, לישא שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול, ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה, אלא מפני תיקון העולם וכו'.

שטעלט זיך די קשיא פארוואס זאגן די ב"ש א פסוק פון לא תהו בראה לשבת יצרה, ווען דאס איז א מצוה דאורייתא פון פו"ר?

תוספות אויפן פלאץ איז מעיר דערויף, וז"ל "לא תהו בראה - האי עשה אלים טפי מפרו ורבו, כדאמר במגילה בפרק בתרא (דף כז.) מוכר אדם ס"ת לישא אשה וללמוד תורה, ומייתי לא תהו בראה".
שטעלט זיך מיר די פראגע, הא גופא קשיא? וואס איז דארט בעסער און וואס ווערט יעצט פארענטפערט? פארוואס דא און דארט ברענגט מען לא תוהו בראה און נישט די מצוה פון פו"ר?
(איך רעד פון תוס' ביז אהער, ווייל נאכדעם דרייט תוס'' צוריק, אז עבד לא מיפקיד אפו"ר)



תוס' זאגט אז דער לא תוהו בראה - תיקון העולם, מאכט פריה ורביה פאר א ספעציעלע מצוה וואס סתם פרו ורבו זאגט נישט, און דערפאר לגבי מכירת ס"ת איז עס פון די געציילטע מצוות אויף וואס מען איז מתיר למכור ס"ת, און דאס זעלבע דא צווינגט מען דעם בעה"ב אויפצוגעבן זיין עבד, א זאך וואס נישט פאר יעדע מצוה וואלט מען געטאן.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » פרייטאג מארטש 04, 2016 10:50 am

אויף דף ג' זאגט די גמרא אז דערפאר פעלט ביי מצות ראיה אויס צו זיין סיי שומע און סיי מדבר ווייל "גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב (דברים לא, יא) בבא כל ישראל לראות", די גמרא איז משמשע אז דאס איז א גזירה שוה "ראיה ראיה" אבער די פסוקים וואס די גמ' ברענגט זענען נישט צוויי פסוקים מיטן ווארט ראיה, אדרבא ביידע פסוקים זענען ביי מצות הקהל, וואו קומט דא אריין דער פסוק פון הקהל את העם?

(מ'וואלט געקענט זאגן אז די גמ' מיינט נישט דא קיין גז"ש נאר דאס וואס דער פסוק איז תולה מצות הקהל אין "בבוא כל ישראל ליראות" הייסט דאס אז דער וואס איז מחויב בראיה איז מחויב בהקהל און ווייס-ווירסע נאר דער וואס איז מחויב בהקהל איז מחויב בראיה, אבער די ווערטער "גמר ראיה ראיה" איז עפעס נישט אזוי משמע)

רעדט עמיצער דערפון?

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג מארטש 08, 2016 9:04 am

בדף ו. ב"ש ור"י ור"א כולהו ס"ל עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי.

והקשו בתוד"ה ורבי ישמעאל הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ואיך סברו הני תנאי כב"ש עיי"ש מה שתירצו.

וצ"ע אם גם בדברים שאינם נוגעים למעשה ומאי דהוה הוה אמרינן שב"ש במקום ב"ה אינה משנה, הלה הדין הזה הוא רק שלא קבעו הלכה כמותם, ומה זה ענין לזה?

ועי' גם ברש"י להלן בעמוד ב' שכ' כעין זו בקושית הגמ' למה אוקמי רבי ישמעאל כבית שמאי

ראסטעוו
שר מאה
תגובות: 166
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש נובעמבער 21, 2015 7:48 pm

תגובהדורך ראסטעוו » דינסטאג מארטש 08, 2016 5:53 pm

הרי לא אמרו אינה הלכה, בכל מקום אמרו הלכה כפלוני או אין הלכה כפלוני, משא"כ רק אצל ב"ש אמרו אינה משנה, פירושה שאינה משנה כלל, לא שייך לנקוט כדבר שאינה משנה בכלל, וכן לא שייך להחמיר כבריש ברכות אמרו לו לר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג מארטש 08, 2016 6:43 pm

ראסטעוו האט געשריבן:הרי לא אמרו אינה הלכה, בכל מקום אמרו הלכה כפלוני או אין הלכה כפלוני, משא"כ רק אצל ב"ש אמרו אינה משנה, פירושה שאינה משנה כלל, לא שייך לנקוט כדבר שאינה משנה בכלל, וכן לא שייך להחמיר כבריש ברכות אמרו לו לר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל.


אמרו 'לא קבעו הלכה כמותן', בפשטות אינה משנה הוא רק בעניני הלכה.

חברי הי"ו אמר לי בדרך אפשר שאכן נוגע שיטת ב"ש להלכה כי מזה נובע שיטתם בשיעור הראיון והחגיגה, וממילא אם נקטינן כדבריהם לגבי העולה שבסיני מוכרחין לפסוק כשיטתם לגבי השיעור ודו"ק

וכל זה צ"ע

הבוחר בטוב
שר חמש מאות
תגובות: 521
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג מארטש 20, 2016 10:31 am

ברמב"ם ובחינוך מבואר שמצוות חגיגה תלוי במצוות עלייה לרגל, וז"ל הר"מ החגיגה האמורה בתורה שיקריב שלמים ביו"ט הראשון של חג כשבא להראות,

לכאורה חגיגה לערנט מען פונעם פסוק וחגותם אותו לה' שבעת ימים וואס רעדט מעיקר היו"ט און נישט פון ראייה, איז פארוואס זאל איך נישט זאגען אז אפי' איינער וואס איז פטור מראייה חייב בחגיגה.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » זונטאג מארטש 20, 2016 11:58 am

הבוחר בטוב האט געשריבן:ברמב"ם ובחינוך מבואר שמצוות חגיגה תלוי במצוות עלייה לרגל, וז"ל הר"מ החגיגה האמורה בתורה שיקריב שלמים ביו"ט הראשון של חג כשבא להראות,

לכאורה חגיגה לערנט מען פונעם פסוק וחגותם אותו לה' שבעת ימים וואס רעדט מעיקר היו"ט און נישט פון ראייה, איז פארוואס זאל איך נישט זאגען אז אפי' איינער וואס איז פטור מראייה חייב בחגיגה.


מזעהט במהלך כל המסכת שעולת ראייה ושלמי חגיגה תלוים זה בזה ודין אחד להם, עי' בתוס' ב. ד"ה תשלומין דראשון.

הבוחר בטוב
שר חמש מאות
תגובות: 521
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג מארטש 20, 2016 12:15 pm

איה"נ און אזוי זעהט מען טאקע דא אליינס ווען די גמ' לערנט פונעם פסוק וחגותם די דין תשלומין, ונחלקו אם תשלומין דראשון או זה לזה מאי בנייהו חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני, וכן דין תשלימין לעולת ראייה למידין מכאן, מבואר שדין אחד לשניהם, מיין שאלה איז פארוואס איז דאס טאקע ווי איז די לימוד/מקור אז חגיגה איז תלוי בראייה.

הבוחר בטוב
שר חמש מאות
תגובות: 521
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג מארטש 20, 2016 3:42 pm

למעשה האב איך געזעהן אין טורי אבן ווי ער איז מאריך להוכיח אז ראייה וחגיגה תלויין זב"ז אין ער צייכנט צו א תוס' פסחים פ. ד"ה אתה מדחהו מחגיגתו, וואס פרעגט פארוואס זאל איך נישט זאגן אז א טמא זאל קענען מקריב זיין חגיגתו ע"י שליח, ותי' ריב"א הואיל והיא חובה לבא ברגל יש לה דין עולת ראייה דדרשינן בפ"ק דחגיגה דטמא פטור מן הראייה שנאמר ובאתם שמה והבאתם שמה וכו' וכן איתא בירושלמי דאתקש לעולת ראייה (ולא כשיטת תוס' ב: ד"ה שומע ואינו מדבר דאינן תלויין זב"ז)

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג מארטש 22, 2016 7:38 pm

אין דורשין בעריות בשלשה. אינטערעסאנט אז דאס ווערט נישט אראפגעברענגט להלכה אין רמב"ם ושו"ע, ווידעראום די מעשה בראשית ומעשה מרכבה ברענגט יא דער רמב"ם בה' יסוה"ת.

זעה איך אז רבי יוסף ענגיל אין די גליונות צייכנט איין פון די חי' אגדות הנדפסים עם מהרי"ו בשם הראבי"ה, אז היינט ווען די גמרות איז שוין אראפגעשריבן און מ'לערנט מער נישט בע"פ גייט די הל' נישט אן.

לפי"ז דער רמב"ם ברענגט דאך אראפ אלעס, אבער ידועים הדברים שדוקא דברים שיהיו נוגעים לימות המשיח, וממילא דרישה בעריות שאסרו משום שנפשו של אדם מחמדתן, לא יהי' שייך לאחר ביאת המשיח בב"א, שיבטל יצרא דעריות וידרשו רק בבחינת דרוש וקבל שכר, ודו"ק

אוועטאר
יואב בן צרויה
שר שלשת אלפים
תגובות: 3261
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אוגוסט 24, 2014 9:11 pm

תגובהדורך יואב בן צרויה » דינסטאג מארטש 22, 2016 8:03 pm

דער רמב״ם אליין פאסקענט אבער ווי שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.

ראסטעוו
שר מאה
תגובות: 166
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש נובעמבער 21, 2015 7:48 pm

תגובהדורך ראסטעוו » דינסטאג מארטש 22, 2016 8:34 pm

דער רמ"א ברענגט עס אין דרכי משה יורה דעה

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג מארטש 22, 2016 8:43 pm

ראסטעוו האט געשריבן:דער רמ"א ברענגט עס אין דרכי משה יורה דעה

יישר כח

איר מיינט אז ער ברענגט אויך דעם ראבי"ה

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=19260

הבוחר בטוב
שר חמש מאות
תגובות: 521
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » דינסטאג מארטש 22, 2016 8:45 pm

דער רמב"ם ברענגט עס קלאר אין איסורי ביאה פ' כ"ב ה' י"ז, אויסער אז איך האב נישט פארשטאנען וואס איר מיינט

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג מארטש 22, 2016 8:48 pm

הבוחר בטוב האט געשריבן:דער רמב"ם ברענגט עס קלאר אין איסורי ביאה פ' כ"ב ה' י"ז, אויסער אז איך האב נישט פארשטאנען וואס איר מיינט



גערעכט צדקה ממני, עס איז נישט איינגעצייכנט אין עין משפט אויף די משנה, נאר שפעטער אויף די גמ', האב איך עס נישט געפונען.

והמכשלה הזאת תחת ידי



-

און פארוואס ברענגט עס נישט די מחבר אין שו"ע?

ראסטעוו
שר מאה
תגובות: 166
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש נובעמבער 21, 2015 7:48 pm

תגובהדורך ראסטעוו » דינסטאג מארטש 22, 2016 9:03 pm

מיללער האט געשריבן:
ראסטעוו האט געשריבן:דער רמ"א ברענגט עס אין דרכי משה יורה דעה

יישר כח

איר מיינט אז ער ברענגט אויך דעם ראבי"ה

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=19260

יא יא

ראסטעוו
שר מאה
תגובות: 166
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש נובעמבער 21, 2015 7:48 pm

תגובהדורך ראסטעוו » דינסטאג מארטש 22, 2016 9:06 pm

בכלל איז דא א טעות נפוצה, וואס איך זע דא בפרט איין ניק... וואס נוצט אלץ דעם אין דורשין אויף נישט צו רעדן פון עניני עריות, בשעת דער הלכה זאגט נאר אז אמאל ווען א רבי האט פארגעלערנט די הלכות האט ער נישט געטארט לערנען בשלשה ווייל איינער וועט רעדן מיטן רבין, און די צוויי אנדערע צווישן זיך און זיי גייען נישט הערן געהעריג און די רייץ צו מתיר זיין וועט אים שטופן צו מיינען אז ער האט געהערט אזוי פון זיין רבי. און היינט גייט עס נישט אן ווייל די תורה איז געדרוקט, עכ"פ ס'האט זירא שייכות מיט סתם רעדן בנושא, אויב טאר מען נישט רעדן איז עס אלץ אנדערע טעמים אבער נאר זאכן וואס מ'טאר נישט, נישט א כלל אויף אלע עניני עריות , ודו"ק

ישראל אברהם
שר חמישים ומאתים
תגובות: 278
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג פאברואר 11, 2016 5:31 am

דף ג' עמוד א'

תגובהדורך ישראל אברהם » מיטוואך מארטש 23, 2016 7:06 am

מיללער האט געשריבן:אגב, באלד דערויף ברענגט די גמרא די באקאנטע רבי תנחום פון והבור רק אין בו מים, און רש"י מערקט אן אז משום דרבי תנחום אמרה נקט לה הכא גבי שמעתתא דרבי תנחום, איז אינטערעסאנט אז די גמ' ברענגט נישט דא די אנדערע באקאנטע רבי תנחום פון נר חנוכה, און ווידראום אין מס' שבת ברענגט אויך די גמ' די מימרא פון והבור רק אבער נישט די מימרות פון הלכות חגיגה, ווייזט עפעס אויס אז די מימרא פון והבור רק האט מער א דירעקטע שייכות צו "רבי תנחום" און עס בלייבט צמוד לו מער ווי די אנדערע מימרות, לאמיר הערן פון די בעלי אגדה א שילוב צווישן די דריי מימרות פון רבי תנחום.

איך מיין אז דער כלל פון "משום דר' פלוני אמרה נקט לה הכא" זאגט מען נאר ביי דברי אגדה, אבער דברי הלכה דארף מען דאך ברענגען יעדער הלכה במקומה.

מיללער האט געשריבן:אויף דף ג' זאגט די גמרא אז דערפאר פעלט ביי מצות ראיה אויס צו זיין סיי שומע און סיי מדבר ווייל "גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב (דברים לא, יא) בבא כל ישראל לראות", די גמרא איז משמשע אז דאס איז א גזירה שוה "ראיה ראיה" אבער די פסוקים וואס די גמ' ברענגט זענען נישט צוויי פסוקים מיטן ווארט ראיה, אדרבא ביידע פסוקים זענען ביי מצות הקהל, וואו קומט דא אריין דער פסוק פון הקהל את העם?


אין ס' דקדוקי סופרים זאגט טאקע אז די ווערטער "דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבא ישראל לראות", ליתא בכת"י וכן ליתא בילקוט פ' משפטים רמז שנ"ו ובפ' וילך ובקדושין ל"ד ב' וליתא גם בפסקי רי"ד וכו'. ע"ע שם.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25726
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך מארטש 23, 2016 8:56 am

ר' ישראל אברהם,

בכמה מקומות בש"ס מביאים הגמ' דברי אמוראים תכופים זל"ז גם בעניני הלכה רק משום שבעל המימרא אחד הוא, לדוגמא ראה ב"ק דף י"א דף שלם מדברי עולא א"ר אלעזר בעניני הלכה מפוזרים בדיני ממונות עד עניני קדשים.

ישראל אברהם
שר חמישים ומאתים
תגובות: 278
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג פאברואר 11, 2016 5:31 am

תגובהדורך ישראל אברהם » מיטוואך מארטש 23, 2016 10:48 am

אמת.


צוריק צו “תורתך שעשועי”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך איצט דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און איין גאסט