חנוכה: קושית הבית יוסף והתירוצים

פרשת השבוע וענינא דיומא

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

זיס
שר האלף
תגובות: 1405
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג מארטש 27, 2009 1:06 am

תגובהדורך זיס » מיטוואך נובעמבער 25, 2009 9:31 am

נאך עטליכע אינטערעסאנטע תירוצים:

א) אזוי ווי עס איז די הלכה ביי א פרוי וואס האט פארגעסן צו צינדן ליכט, אז זי דארף צינדן נאך א ליכט יעדע וואך, אזוי האבן די אידן קובע געווען נאך א טאג חנוכה, צוליב דעם וואס מען האט נישט געקענט צינדן די טעג פון די מלחמה.

ב) מען לויבט דעם אויבערשטן אויפן חרבן וואס די יוונים האבן געמאכט אין בית-המקדש, אז אז עס איז געווען דער בחינה פון שפך חמתו על עצים ואבנים.

ג) מען לויבט אז דער בית-המקדש איז נאר טמא געווארן און נישט גענצליך חרוב געווארן, אזוי ווי עס האט פאסירט אין ערשטן בית-המקדש.

ד) דער פך איז געווען געזיגלט מיט אות ח', ווייל דער כהן גדול פלעגט טראגן שמונה בגדים און דעריבער האט ער אזוי גע'חתמ'עט זיינע קריגלעך, על זכר פון דעם מאכט מען אכט טעג.

ה) דאס אליין אז מען האט בכלל זוכה געווען צו א נס, צוליב דעם אליין מאכט מען נאך א טאג (אביסל שווער צו פארשטיין, ווייל יעדן טאג איז דער יום-טוב "צוליב דעם אליין" אז מען האט זוכה געווען צום נס, ואי משום הא וואלט מען געדארפט קובע זיין "נאך א טאג", אלס דעם אליין וואס מען האט זוכה געווען זוכה צו זיין וכו').

זיס
שר האלף
תגובות: 1405
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג מארטש 27, 2009 1:06 am

תגובהדורך זיס » דאנארשטאג נובעמבער 26, 2009 1:41 am

דער אסטראווצער גאון איז באקאנט מיט זיינע חשבונות און כאפן, זאגט ער א שיינע כאפ אויפן בית-יוספ'ס קושיא:

די אידן זענען דאך געווען טמאי מתים און האבן געמוזט ווארטן אויף הערב-שמש כדאי זיי זאלן זיין טהור און קענען צינדן די מנורה. ווי וועט אבער זיין די הלכה אויב וואלטן די אידן נישט געקענט טהור ווערן ביינאכט און וואלטן געווען טמא, דעמאלס וואלטן די אידן געצינדן די מנורה אפילו בטמאה, ווייל טמאה הותרה בציבור, אבער אויב מען קען צינדן בטהרה דארף מען זיכער צינדן בטהרה און נישט בטמאה.

יעצט, ווען עס איז געקומען בית השמשות, זענען די אידן געווען ספק טמאים וויבאלד עס איז ספק לילה און עס איז נישט זיכער אז עס איז שוין ביינאכט, אבער מיט דעם אלעמען זענען זיי מחיוב געווען צו צינדן די מנורה, ווייל די מנורה דארף ברענען "כל הלילה" און וויבאלד עס איז א דאורייתא איז מען געגאנגען לחומרא און גערעכנט בית-השמשות אלס נאכט, דעריבער האבן די אידן נישט געקוקט דערויף וואס זיי זענען טהור, וויבאלד מען איז מחיוב אנצוצינדן די ליכט און טמאה הותרה בציבור.

שפעטער, ווען עס איז געווארן וודאי לילה און די אידן זענען שוין געווארן טהור לכל הדיעות, האבן די אידן געמוזט נאכאמאל אנצונדן די ליכט, ווייל אויב די נאכט הויבט זיך יעצט אן און מען ווערט מחיוב יעצט אנצוצינדן די מנורה, איז דאך נישט גוט דאס וואס די אידן האבן פריער אנגעצינדן בטומאה, ווייל אויב מען קען עס מאכן בטהרה טאר מען עס נישט מאכן בטמאה, און עס איז דאך פאראן א ברירה עס צו מאכן יעצט בטהרה, דעריבער האט מען געמוזט נאכאמאל אנצינדן די מנורה, און מיט דעם אלעמען איז עס געווען גענוג פאר אכט טעג. דעריבער קומט דאך אויס אז דער ערשטער טאג איז אויך געווען א נס, ודו"ק.

זיס
שר האלף
תגובות: 1405
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג מארטש 27, 2009 1:06 am

תגובהדורך זיס » דאנארשטאג נובעמבער 26, 2009 10:55 am

אן אינטערעסאנטע תירוץ:

דער אויבערשטער האט געוואלט אז אויך אינעם ערשטן טאג זאל עס ברענען בדרך נס, אפילו עס האט געקענט ברענען בדרך הטבע.

דער ערשטער טאג איז אויך געווען א נס.

זיס
שר האלף
תגובות: 1405
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג מארטש 27, 2009 1:06 am

תגובהדורך זיס » דינסטאג דעצמבער 08, 2009 2:32 pm

נאך א תירוץ בדרך צחות;

עס איז נישט פאראן קיין ברירה, ווייל וואס דען זאל מען טון? - זאל מען יעצט גיין מבטל זיין א טאג און דערמיט אויסרייסן אזויפיל בלעטער וואס זענען שוין געשריבן געווארן איבער דעם?

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25123
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג דעצמבער 21, 2009 3:39 pm

אן אפהאנדלונג איבערן ספר החדש 'יעמי שמונה' וועלכע אנטהאלט 500 תירוצים אויף די קשיא (פון ספרים בלאג).

איך בין מעתיק לשונו פונעם שרייבער עקביא שמש
ספר ימי שמונה-קושית הבית יוסף
מאת: עקביא שמש


בחנוכה לפני שנתיים ימים כתבתי בבלוג הנוכחי את הדברים הבאים: "אחד המאפיינים את הספרות הרבנית ההלכתית בדורנו הוא חיבור ספרים סביב נושא הלכתי אחד. העובדה שהמחבר מרכז את כל הידוע לו סביב אותו נושא, הופכת את הספר למבוקש ושימושי ביותר, לא רק ל"עמך", אלא גם לציבור הלומדים. חלק מספרים אלו יוצא לאור במספר מהדורות, דבר המלמד על חשיבותו הרבה של הספר, ועל הצורך הרב שיש בו. הנה כי כן בהתקרב חג מסוים, אנו עדים להופעת מספר ספרים הלכתיים על ענייני החג, או אף על הלכות מיוחדות בודדות הקשורות עם אותו חג".

אבל דומה ששונה הוא חג החנוכה מיתר החגים בנושא זה. נכון, כמו בכל החגים כן גם בחנוכה יש ספרים שנתחברו על החג עצמו, או על עניין אחד, אבל עם כל זה יש בחנוכה משהו ייחודי. כוונתי היא לקושיה המפורסמת ביותר בחנוכה, הלא היא השאלה הנקראת שאלת הבית יוסף, הנמצא בסי' עת"ר, ובלשונו של מרן: "ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות". מרן ענה על כך שלוש תשובות. דומני שלא מצינו עוד בחיבור בית יוסף כי על שאלה ששאל מרן הוא השיב שלוש תשובות. כך על כל פנים למדתי מפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.[1]

אם מרן עצמו נהג באופן מיוחד בשאלה זו, הרי באו חכמי הדורות והשלימו את מלאכתו. כמעט בכל ספר שהוקדש לחנוכה אתה מוצא דיון בקושיה זו. הדיון הוא בעצם הקושיה, אבל ובעיקר באמירת תירוצים נוספים. לא זו בלבד, אלא שמצאנו אף ספר מיוחד שבו נאספו כל התשובות שנאמרו ביישוב קושיא זו. דומה שהראשון שנהג כך הוא ר' ישראל זלצר שכתב ספר בשם נר למאה, שבו אסף מאה תשובות ליישוב קושיה זו. ספר זה יצא במספר מהדורות. עד כמה שבדקתי המהדורה הראשונה יצאה בברוקלין בשנת תשכ"ב, ולא ראיתיה, אלא ראיתי מהדורות אחרות. יש לציין כי המחבר אינו רק מלקט תשובות, אלא הוא דן ומפלפל בהן, אם מעט ואם הרבה. מאוחר יותר יצא לאור קונטרס נס פך אחד, לונדון, תשנ"ב, שיצא לאור ע"י תלמוד תורה של חסידי בעלז, ובו מאה ואחת תשובות על שאלה זו. לא ראיתי קונטרס זה. מאוחר יותר חיבר רד"ד מייזליש את הספר חנוכת דוד, וגם בו "מאה ואחד תירוצים על קו' מרן הבית יוסף", ברוקלין, תשס"ב, ומהדורה נוספת בשנת תשס"ו. בספר זה יש חידוש בכך, שלמרות ששער הספר הוא בעברית, הרי שכל החיבור כתוב ביידיש. נדמה לי שראיתי כי יצא גם ספר שלוקטו בו מאתיים וחמישים תשובות לשאלה זו כמניין נ"ר, אבל כרגע איני זוכר מהו.

והנה לאחרונה ראיתי ספר נוסף בנושא זה הנקרא: ספר ימי שמונה, חנוכה, היוצא לאור ע"י מכון אור חדש, אשדוד, תשס"ז. בשער הספר נכתב: "אוסף נפלא ונדיר של כחמש מאות[2] תירוצים על הקושיא המפורסמת המיוחסת[3] למרן הבית יוסף, מלוקטים ממאות ספרים בכל מקצועות התורה".

כל אדם השומע את המספר חמש מאות מתמלא מיד בסקרנות שאין כמותה, כי דבר כזה עוד לא שמענו.[4] ניחא מאה תשובות, אף הוא מספר שאינו מבוטל, אבל לא רק ששמענו על כך אלא גם נדפסו לפחות שני הספרים המאשרים זאת, שהזכרנום לעיל. אבל להגדיל את התשובות פי חמש, אין זה דבר של מה בכך. לפיכך אמרתי מן הראוי לעיין בספר ולראות מה חידוש יש בו.

א. סקירה קצרה של הספר

עיקרו של הספר הוא כאמור תירוץ קושיתו של הבית יוסף. לאחר זאת יש בו עוד מספר הוספות: סדר הדלקת נר חנוכה, דפי גמרא ממסכת שבת השייכים לחנוכה, משנה ברורה הלכות חנוכה, מגילת אנטיוכוס, מפתח שמות הספרים.

יפה עשו[5] שחילקו את תירוץ הקושיא לחמישה פרקים, בהתאם לסוג התירוץ. אלו הם: (א) היום הראשון נקבע על נס אחר. (ב) הנס ביום הראשון אירע בריבוי השמן. (ג) גם ליום הראשון לא היה מספיק שמן. (ד) חנוכה שמונה ימים כנגד מה. (ה) שונות. הם מרחיבים מעט בפתח דבר על הסוגים השונים, ולא העתקתי את דבריהם כדי לא להאריך. אוסיף על כך, שלא זו בלבד, אלא שהם הוסיפו לכל תירוץ ותירוץ גם כותרת מיוחדת, המלמדת בקיצור על התירוץ. אכן, לא נתברר לי אם יש סדר לתירוצים שבכל פרק. לא מצאתי שהם מסודרים לפי סדר הזמנים, או לפי סדר אחר, פרט לכך שהתירוץ הראשון שבכל פרק, ולפעמים גם השני, הוא משל הראשונים. אין הם דנים בתשובות שהם מביאים, אלא רק מוסרים את התשובה עצמה.

עוד שני דברים הם מדגישים בפתח דבר. האחד: "מן הראוי לציין כי תירוצים רבים המובאים בספרים שונים לא העתקנום, זאת בשל היותם מובאים בשינוי קל בלבד מספרים אחרים שכבר צוטטו. וכידוע מבעל קצות החושן שכאשר שאלוהו בדבר סוד הצלחתו שספרו התקבל כל כך בקרב מרבית הלומדים, השיב: 'בזמן שאחרים חושבים מה לכתוב ולהוסיף, אני ישבתי ומחקתי'".

השני: "באופן כללי בעריכת הספר השתמשנו בכלל הידוע 'למען ירוץ הקורא בו', ועל כן למרות שהשתדלנו לבלתי שלוח יד בקודש כאשר במקור היתה לשון המחבר צחה ומובנת[6]... מ"מ בעת הצורך נאלצנו על כרחנו להוסיף או לשנות לפי הבנתנו הדלה מלשון קדשם של המחברים במקור, למען ירוץ הקורא בהם. ואם שגינו, יתלו המעיינים את האשמה בנו ולא בהם ח"ו".

יש לציין כי הספר נדפס בהידור ובצורה נאה. דומה בעיני שגם הקפידו על הגהתו, כי בדרך עיוני בו, לא עמדתי על טעויות שיש בו. התשובות עצמן בדרך כלל קצרות, והדבר מועיל מאוד למעיין בו. אם נשווה זאת לספר נר למאה, הרי שהמעיין יראה כי העיון בספר נר למאה קשה יותר. המחבר דן בכל תשובה ומפלפל בה, ולא ברור תמיד מה עולה בסופו של דבר.

ב. נקודות שנתעוררו אצלי אגב עיון בספר

1. התעלמות מחלקו של הספר נר למאה

כפי שכתבתי לעיל, נראה כי לר"י זלצר בעל נר למאה שמורה זכות ראשונים. ולכן תמה אני על כך שבפתח דבר לספר שלפנינו נכתב: "אשר זכה [מרן הב"י] שסביב שאלתו נכתבו ונאמרו במרוצת השנים מאות תירוצים ויותר... וגם לרבות בספרי ליקוטים שנתחברו במיוחד על קושיא זו. אולם בסייעתא דשמיא עדיין הניחו לנו בקעה להתגדר בה... אחר מאות שעות של יגיעה מאומצת". מה הייינו חסרים אילו היה נכתב כאן שמו של הספר נר למאה. והרי הם משתמשים בו ומביאים אותו. א"כ יש להניח שחמישית מהספר הגיש להם ר"י זלצר בקנה, וחסך מהם עוד כמה שעות של יגיעה מאומצת. האם אין מקום להזכיר זאת? אתמהה.

אמנם הם הזכירו את הספר נר למאה בסוף הספר, במפתח שמות הספרים. אבל גם שם הוא מוזכר כאחד מני רבים, ואין אתה יודע על ייחודו של הספר.

2. על הלשון: הקושיא "המיוחסת" לבית יוסף

לאחר פתח דבר, עמדו והסבירו בעמ' 19 את "מהות הקושיא". כך כתבו: "מפורסמת היא הקושיא המיוחסת למרן הבית יוסף... ברם למעשה קדמו והרגישו בזה ראשונים כמלאכים, ואף הם בלשונם הצרופה תירצו בדרך משלהם. הראשון בהם, הוא המאירי במסכת שבת (כא ע"ב) כתב... וכה"ג תירצו שאר ראשונים. ודבריהם ושיטתם יובאו להלן בינות לשאר התירוצים. למעשה הב"י עצמו אף הוא הביא ג' תירוצים" וכו'. נמצא שכאן הסבירו מדוע נקטו בלשונם בשער הספר כי הקושיא "מיוחסת" למרן, ולא כתבו כי הוא הקשה אותה וכד'. זאת משום שקדמו כבר המאירי בקושיה זו. אמנם בעניותי איני מבין מה מקום ללשון זה. סוף סוף מרן הקשה אותה, וא"כ מה מקום לומר "מיוחסת"?

אלא מן הסתם רצו לומר שהעולם מייחס את הקושיה לבית יוסף, בו בזמן שהאמת היא שהמאירי קידמו בקושיה זו. אם כך הדבר הרי לא דייקו בהמשך דבריהם. שכן, בהמשך דבריהם (באותו עמוד) העתיקו את שלושת תירוצי הבית יוסף ככתבם וכלשונם בצורה בולטת ומרווחת. ועל כך יש לשאול, הלא מפורסם בימינו כי שלושת התירוצים הללו נמצאים בתוספות הרא"ש למסכת שבת. אם כן היה עליהם לדקדק ולומר שגם שלושת תירוצי הבית יוסף, כלשונם, נמצאים בראשונים, הלא הוא תוספות הרא"ש. מה עוד שבעמוד פז, ששם הביאו את שלושת תירוצי מרן הב"י, כתבו במפורש שכן הוא בתוספות הרא"ש. אם כן מדוע כתבו כאן רק שהקושיא "מיוחסת", הרי גם התירוצים "מיוחסים", ואילו הם כתבו "הב"י עצמו אף הוא הביא ג' תירוצים".

לפי דרכנו למדנו, כי הם מאוד מדקדקים לייחס כל מאמר למקורו הראשוני. א"כ מתחזקת התמיהה (לעיל סעיף 1) על שום לא הזכירו את הספר נר למאה, שהוא "המאירי" לעשרות תשובות המוזכרות בספרן.

3. על מניין התירוצים

עיון בספר מעלה כי חלק מהתשובות חוזרות על עצמן. אמנם המחברים היו מודעים לאפשרות מעין זו, ולכן הודיעו בפתח דבר, כי תירוצים המובאים בשינוי קל בלבד מספרים אחרים לא הוכנסו לספר. אבל דומה שלא כך הדבר. להלן מספר דוגמאות:

(1) בתשובה קסו כתב המשיב עצמו כי דבריו הם "וכעין מה שתירץ הט"ז". אם כן מה נענה אנן אבתריה? הרי אתה שומע מכאן שאין זו תשובה חדשה.

(2) תשובה כה: "יש לומר שנעשה נס בנר מערבי שידלק גם ביום... ולכן תקנו להדליק ח' ימים דגם ביום א' הרי ניכר הנס דנר מערבי". תשובה עא: משהדליקו את המנורה ביום ראשון ששוב לא כבה נר מערבי". האם אין זו אותה תשובה? וראה עוד תשובות: נט, צה, וגם תשובה שמו, שאף הן דומות לאלו ולא העתקתין מפני שרציתי לקצר.

(3) תשובה ד: "שנקרא כן על שם חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא". תשובה מ: "את היום הראשון קבעו לזכר חנוכת בית המקדש השני שהיה אף הוא בימי חגי הנביא". האם אין זו אותה תשובה?

(4) תשובה עט, בכותרתה נכתב: "על מה שנמלט הפך מעיני היוונים". הכותרת של תשובה קיח היא: "הכו היוונים בסוונרים". יש חילוק דק ביניהם, אבל האם אין זה אותו תירוץ?

די בדוגמות אלו כדי ללמדנו על הקושי בחמש מאות התשובות שנאספו. האם מספר זה אכן נכון הוא, או שהיה עליהם לבדוק היטב, שמא הם מביאים בספר תשובות זהות או דומות.

4. על דרך ציון המקורות בגוף הספר

בגוף הספר, בסוף כל תשובה נכתב המקור לאותה תשובה. ברם, קיים חוסר בהירות בדרך הציון. אם ברצון המעיין לבדוק את המקור עצמו, הרי שברוב המקרים הדבר קשה מאוד. זאת משום שאין מראה מקום מדויק. כל עוד שהמקור הוא ספר המסודר כסדר השולחן ערוך, אני מניח שנמצא זאת בסי' עת"ר. אם מדובר בספר דרשני לחנוכה, יש להניח שנמצא זאת בדרשה לחנוכה, אף שגם במקרה זה החיפוש אינו קל. אבל אם לדוגמה כתוב בעמ' כה, תשובה ו, שהמקור הוא: ארץ צבי, כיצד נמצא זאת. לא רק שיש מספר ספרים בשם ארץ צבי, אלא אף אם אנו יודעים מי המחבר, עדיין אין אנו יכולים למצוא זאת בספר. חבל מאוד, שכך דרך הציון לרוב המקורות בספר.[7]

אבל יותר קשה מכך היא ההפנייה למקור בצורה: "ספרים". ואתה שואל את עצמך, מי יכול למצוא את מקורם של דברים אלו. אין הבדל בין ציון מקור בצורה זו, לבין אי ציון מקור בכלל. בשני המקרים לא ניתן לדעת מה הוא המקור. במליצה הייתי אומר עליהם את דברי הגמ' ביומא כט ע"א: "והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן". ללמדך, כי נס חנוכה לא ניתן להכתב, ולכן כנראה שהם סבורים שלא ניתן לכתוב גם את המקורות לנס חנוכה.

5. על 'מפתח שמות הספרים' שבסוף הספר

בסוף הספר בעמ' שיח-שיט, הוקדשו שני עמודים, כאשר בכל עמוד יש שלושה טורים, ל'מפתח שמות הספרים'. רשימה זו לוקה בחסר. הם לא רשמו את שמות המחברים, פרט לספרים בודדים, ואין צורך לומר שלא רשמו מקום או שנת הדפסה. כידוע יש ספרים שהם בעלי אותו שם, ואם אין פרטים נוספים אי אפשר לדעת באיזה ספר מדובר.

ברשימה זו אנו יכולים למצוא גם שמות כגון אלו:[8] האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל, האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל,[9] הגאון ר' גרשון ליטש רוזנבוים, הרב[10] יחזקאל אברמסקי, הרה"ג ר' מנחם מנדל כשר, כ"ק הגה"ק מקלויזנבורג, הרה"ק מסאטמר,[11] ועוד.[12] לא נתברר לי מדוע לא כתבו באלו ספר של אותם רבנים נאמרו דבריהם.

הנה דוגמה נוספת של חוסר בהירות במפתח. מוזכר כאן: כ"ק הגה"ק מקלויזנבורג, ומן הסתם הכוונה לאדמו"ר בעל שו"ת דברי יציב. אכן באותה רשימה מוזכר באופן עצמאי, ספרו שפע חיים, וכן נזכר באופן עצמאי גם ספרו יציב פתגם.. האם מכאן עלי לומר כי במקום שנכתב בגוף הספר, כמקור לתשובה מסוימת: כ"ק הגה"ק מקלויזנבורג,[13] פירושו של דבר שהתשובה אינה נמצאת לא בספר שפע חיים ולא בספר יציב פתגם, אלא היא נאמרה מפי השמועה, או נמצאת בספר אחר המביא משמו, או בכתב העת של חסידות צאנז ישראל סבא וכד'.


לסיום, נזכיר את אחת משלוש התשובות של מרן הב"י לקושיתו המפורסמת: גם לאחר שנתנו שמן בנרות המנורה, נשאר פך השמן מלא כבתחילה. אף אנו נאמר, כי אולי יש מספר חסרונות בספר זה, ואולי אין בו חמש מאות תשובות שונות, אבל בעיקרו של דבר הוא מלא וגדוש, וכל המעיין בו יוכל לשאוב ממנו מלא פך השמן, ואין שמן אלא חכמה.







--------------------------------------------------------------------------------

[1] בדקתי על פי לשונו של מרן כאן, דהיינו את הצירופים של: ועוד י"ל, וכן: אי נמי.

[2] בספר עצמו נמצאות תקב תשובות.

[3] על הסיבה שהם נקטו לשון: "המיוחסת", ולא: שהקשה וכד', נעמוד בהמשך.

[4] רש"י זוין, המועדים בהלכה, תל אביב, תשי"ד, חנוכה, אות א, עמ' קנז, כתב: "אין מספר לתירוצים שנאמרו על שאלה זו". אבל דומני שהוא לא שיער שהמספר יעמוד על חמש מאות.

[5] אני נוקט בלשון רבים משום שבהסכמה הראשונה לספר שהיא הסכמת בד"צ למקהלות האשכנזים, ירושלים, תשס"ז, נאמר שהחיבור הוא "פרי עמלם של ת"ח מופלגים חברי מכון אור חדש". לעומת זאת בהסכמה השניה של בד"צ רבני הקריות אשדוד, מרחשון, תשס"ו, נאמר: "הנה הראני האברך המופלג בתורה ויר"ש הרב וכו' הי"ו קונטרס מחיבורו שעומד להוציא לאור ע"י מכון אור חדש" וכו'. לא פורש שמו של האברך, אבל אתה שומע שהמחבר הוא אדם אחד. אבל הואיל וההסכמה היא משנת תשס"ו, אמרתי נלך אחר לשון אחרון, שהיא ההסכמה משנת תשס"ז.

[6] מעניין מאוד לציין כי בעמ' מו, תשובה סח נדפסה ביידיש, ואני מניח כי כך היא לשון הספר. הם אף לא טרחו לתרגם את התשובה לעברית.

[7] אפשר להעיר גם הערות נקודתיות, ואסתפק בדוגמה אחת. כך כתבו בתשובה רסג: "הרב בעל העתים כתב טעם אחר למה ח' ימים לפי שבטלו מהם מילה שהיא לח' לפיכך קבעו ח' ימים עכ"ל (בעל העתים)". הניסוח כאן לקוי ביותר. ראשית, אם הפתיחה היא: הרב בעל העתים כתב, מה טעם יש לכתוב בסוגריים שהמקור הוא בעל העתים. עוד קשה, מה צורך לכתוב: עכ"ל. ועוד יש לתמוה, הרי אין בידינו הלכות חנוכה בספר העתים, אם כן היכן ראו זאת בספרו. כל זה מביא אותנו למסקנה שלפנינו העתקה ממקור אחר. אפשר שהעתיקו מהכלבו סי' מד, שהוא הביא את דברי בעל העתים. אפשר מספרים מאוחרים, שהביאו מהכלבו. כך או כך הלשון שבו הציגו את דברי בעל העתים הוא מגומגם ביותר.

[8] הרשימה אמורה להיות לפי סדר א"ב, אבל הם התחשבו גם בתואר, ולכן לדוגמה ר"ח מבריסק נמצא באות ר'.

[9] רק שני רבנים אלו נוסף להם: זצ"ל. כל האחרים שברשימה לא זכו לכך.

[10] לא ברור לי מדוע נפקד ממנו התואר גאון.

[11] הוא מוזכר פעמיים גם תחת התואר: כ"ק הרה"ק מסאטמר.

[12] מעניין שברשימה נכתב גם: בעל האמרי טעם. מדוע לא די היה לכתוב: אמרי טעם.

[13] כגון בעמ' לט תשובה מז.

גבאי ביהמד
שר חמש מאות
תגובות: 687
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 11, 2009 2:33 pm

תגובהדורך גבאי ביהמד » זונטאג נובעמבער 28, 2010 10:23 am

כי נר מצוה ותורה אור.

באמבאסטיש
שר האלף
תגובות: 1765
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג נובעמבער 22, 2010 12:46 pm

תגובהדורך באמבאסטיש » מאנטאג דעצמבער 06, 2010 10:38 am

יעצט בייגעפאלן א 'באמבאסטישע' תירוץ: ווייל איינע פון די תירוצים פון בית יוסף איז דאך אז די מנורה איז געבליבן פיל, און ממילא איז די ערשטע נאכט אויך געווען א נס. פרעגט מען אויף דעם, אויב אזוי איז דאך די לעצטע נאכט נישט געווען א נס? נאר קען זיין ווייל עס שטייט אין סדר הדורות אז יענע יאר איז כ"ה כסלו געווען שבת, און לויט דעם פארענטפערט טאקע דער אסטראווצער גאון די קושיא הנ"ל, ווייל וויבאלד עס איז געווען שבת האט מען געברויכט צינדן אביסל פריער, און מיט דעם אלעם האט עס געברענט א גאנצע נאכט.

ממילא קומט אויס אז די ערשטע נאכט איז געווען א דאפעלטע נס, 1) אז וויבאלד מען האט געצינדן פריער איז נישט געווען גענוג אויל, און מיט דעם אלעם האט עס געברענט א גאנצע נאכט. 2) אז עס איז געבליבן פיל.

איז דאך אבער שווער, די לעצטע נאכט איז דאך נישט געווען א נס? נאר וויבאלד די ערשטע טאג איז דאך געווען שבת קומט אויס אז די לעצטע טאג איז אויך געווען שבת, ממילא האט מען דעמאלס אויך געדארפט צינדן פריער, ממילא שטימט שוין זייער גוט אז די לעצטע נאכט איז אויך געווען א נס.

אוועטאר
שמערי בערי
ראש הקהל
תגובות: 8739
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אפריל 28, 2008 4:40 pm
לאקאציע: באַזאָטלט אינעם ראשעקאָלישן אפיס....
פארבינד זיך:

תגובהדורך שמערי בערי » מאנטאג דעצמבער 06, 2010 12:59 pm

באמבאסטיש! געוואלדיג.
שריי נישט אזוי הויך, מ'וועט נאך מיינען אז דו ביסט גערעכט...

נודה לך
שר האלפיים
תגובות: 2726
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 09, 2015 5:47 pm
לאקאציע: אינעם אויבערשטענס הענט

תגובהדורך נודה לך » זונטאג דעצמבער 25, 2016 12:37 pm

חנוכה אין די בראשית יארן אויפן וועלטעל...
איך דאנק און לויב השי"ת אויף די גרויסע חסדים וואס ער טוט מיט מיר יעדע מינוט

דריידל
שר האלפיים
תגובות: 2118
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יולי 07, 2015 2:13 pm

תגובהדורך דריידל » זונטאג דעצמבער 25, 2016 1:45 pm

אלעקסיי האט געשריבן:יב. משום ספיקא דיומא (געשאסען 2 האזלען מיט איין קויל) [תולדות יעקב יוסף, החיד"א]


אין ארץ ישראל וואלט עס נאר געדארפט זיין זיבן טאג

דריידל
שר האלפיים
תגובות: 2118
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יולי 07, 2015 2:13 pm

תגובהדורך דריידל » זונטאג דעצמבער 25, 2016 1:47 pm

מיין יונגל פרעגט מיר אז ער פארשטייט נישט פארוואס די בית יוסף האט געהאט א קשיא, האט ער נישט געוויסט פון די הונדרעטע תירוצים?

סידיראם
שר האלפיים
תגובות: 2099
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 03, 2015 1:04 pm

תגובהדורך סידיראם » זונטאג דעצמבער 25, 2016 2:46 pm

דריידל האט געשריבן:
אלעקסיי האט געשריבן:יב. משום ספיקא דיומא (געשאסען 2 האזלען מיט איין קויל) [תולדות יעקב יוסף, החיד"א]


אין ארץ ישראל וואלט עס נאר געדארפט זיין זיבן טאג


דער תולדות שמועסט אלעס אויס זייער שיין
EXCLUSIVE COUPONS ON AMAZON FOR YOU NOW!!!!! http://amzn.to/2tHqNZZ

נודה לך
שר האלפיים
תגובות: 2726
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 09, 2015 5:47 pm
לאקאציע: אינעם אויבערשטענס הענט

תגובהדורך נודה לך » דינסטאג דעצמבער 12, 2017 7:00 pm

ארויף
איך דאנק און לויב השי"ת אויף די גרויסע חסדים וואס ער טוט מיט מיר יעדע מינוט

מזל מידיע
שר חמש מאות
תגובות: 764
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 24, 2015 9:14 am

תגובהדורך מזל מידיע » דינסטאג דעצמבער 12, 2017 8:39 pm

בס"ד
דעם שב"ק איז מיר בייגעפאלן א תירוץ אויפ'ן ב"י קשיא, אז די אכטע טאג איז נקבע לדורות, ווייל דער נס חנוכה פון פך שמן טהור, פאסירט אויך לדורות עולם, עד ימינו, אז מען דראפעט זיך אויף גראדע ווענט אבער דער אייבערשטער העלפט און די צד הקדושה איז גובר, ווי דעמאלט, בימים ההם בזמן הזה.

לדוגמא, די אויפבוי פון אידישקייט נאך די קריג דורך מרן רבינו הק' מסאטמאר זי"ע ואתו עמו, א לעבעדיגער נס וואס קוועלט און קוועלט כמעין המתגבר, פשוט און גראד די היינטיגע מתייוונים האבן נעבעך אלעס מטמא געווען און דער כהן גדול בדורינו האט געטראפן און אפגעהיטן דעם פך שמן טהור מזוקק שבעתים, אין אמעריקע, אין מאראקא, פראנקרייך, קאנאדא, ענגלאנד, ארצינו הקדושה, אויסטראליע, ארגענטינע, וכו' וכו'.

און בפרטיות איז עס אויך אזוי ביי יעדן איינעם, מען דארף זיך מוטשען צו טרעפן דעם פך שמן טהור, און אז מען איז זוכה גיט מען שבח והודאה פאר'ן אייבערשטן.
ווי זאגט מען WOW אין אידיש? שיקט אייער מיינונג צו isaac@mazalmedia.com.


צוריק צו “מדי שבת בשבתו ומועד במועדו”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 3 געסט