רבי מנחם עזריה מפאנו זי"ע - הרמ"ע מפאנו - ד' מנחם אב ש"פ

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

ידיעות שונות
שר האלף
תגובות: 1030
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג מארטש 05, 2018 4:03 pm

תגובהדורך ידיעות שונות » מיטוואך מאי 30, 2018 7:11 pm

איך בין שטארק מסופק אויב איך זאל צוריק שרייבן, כ'האב מיר שוין איבערצייגט עטליכע מאהל אז אויב מ'ווייסט נישט צו וועם מ'רעדט איז א שאד יעדעס ווארט, אבער כ'וועל דאך פרובירן איין מאהל, אויב מ'פארשטייט איז גוט, און אז נישט וועט אויך גוט זיין.
און וויבאלד ס'איז אנה ה' לידי צו שרייבן אויף א ענין וואס ס'הערשט דא א מורא'דיגע צומישטקייט, ממש א דור הפלגה, וועל איך שוין אויסנוצן די הזדמנות צו מאכן א הקדמה כללית וואס איז נוגע פאר שמועסן דא. איך בעהט איבער וועם ס'וועט זיין אביסל שארף און שווער צו פארנעמען, אבער לדעתי פאדערט זיך איינמאל פאר אלעמאל צו מברר זיין דעם ענין על בוריו.

איז קודם כבוד הרב לחם, מה לך כי נזעקת?
ס'זאל זיין זייער קלאר ! כפי הנראה איז ביי דיר אנגענומען א לשון חת"ס אלס דער לעצטער ווארט, אבער זייט וויסן אז ביי מיינע רבי'ס נישט!! גענוג קלאר?

ווען מ'רעדט וועגן א היתר עגונה זאלסטו ברענגען א לשון חת"ס און שרייבן מי לנו גדול, אבער ווען מ'רעדט וועגן עפעס וואס איז אנגענומען ביי יעדן בר בי רב חד יומא (ווי למשל שערן די בארד), אדער ווען מ'רעדט פון עפעס וואס חסידישע אידן (פון פולין און גאליציע עכ"פ) האבן א קלארע מסורה וואס צדיקים האבן געהאלטן אויף דעם ענין, וואס ברענגסטו מיר תשובות פון חת"ס ווי כאילו כ'האב עס נישט געזעהן? אפשר טראכסטו אז אולי זאג איך דאך עפעס ווערטער נאר מאיזה סיבה שיהי' האסטו עס נישט תופס געווען?

דרך אגב איז כדאי זאלסט וויסן, דער חת"ס זאגט אז דו זאלסט דאווענען נוסח אשכנז! און דער נודה ביהודה אסר'ט צו זאגן לשם יחוד! און וואס טוהסטו וועגן דעם? ווי קומט דא אריין מי לנו גדול?

בנוסף לזה, איז זייער פארשטענליך אז ביי (אמת'ע) חסידישע אידן איז דער חת"ס זייער פארהייליגט אלס 'איינער' פון די גרויסע פוסקים בדורות האחרונים, אבער נישט אלס דער פוסק אחרון שאין אחר דבריו כלום, דער דאזיגער מציאות פון 'אין אחר דבריו' איז געווען אנגענומען אין אונגארן!. אין גאליציע/פוילן/רוסלאנד איז געווען פוסקים און צדיקים וואס זיי האבן דארט פארנומען די לעצטע ווארט, און אגב איז גוט צו וויסן אז נאך היינט איז דא אידן וואס גייען נאך בדרך אבותיהם ורבותיהם פון פוילן און גאליציע און אנדערע לענדער, וככל היוצא מפיהם יעשו.

איי וועסטו זאגן ווי נעם איך די חוצפה צו זאגן אז נישט אויף יעדע ענין נעמט מען אהן די ווערטער פון הייליגע און גרויסע פוסקים, איז ידוע תדע שלא חידשתי דברים אלו מלבי, וגם רבותינו בדורות האחרונים לא חידשוה, די גמ' אין חגיגה (י"ד) זאגט, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות. נישט אין יעדע שמועס קומט אריין א חת"ס, און ס'איז וויכטיג צו וויסן ווי איין און וואו אויס.
'יעדער' דארף אנערקענען אז אייוועלט איז א פלאץ פאר אידן פון אסאך אנדערע מקומות, און מ'זאל זיך רעכענען אז נישט יעדער קוקט אהן אלעס מיט דיין בליק. אויב דו פארשטייסט נישט יענעמס בליק, זיי מוחל פרעג! אויב דו ווילסט נישט פארשטיין יענעם, דאן זיי שטיל!! פינטל.

יעצט צו דיינע הערות:
לחם לשובע האט געשריבן:קודם כל בארואיג זיך, נעם א גלעזל קאווע, און דעמאלטס שרייב....
הייבסט אן,
ידיעות שונות האט געשריבן:אז מען קוקט אין די ספרי הפוסקים איז שניידען די בארד א קלות,
מי לנו גדול פון רשכבה"ג מרן דער הייליגער חתם סופר זי"ע וואס איז מתיר בשופי צי שניידען דער בארד, און ער שרייבט אז "אין בו ריח של איסור" און נאך שרייבט ער "
אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה
הוי אומר במחלוקת שנויה.

דער חת"ס בתשובותיו (יו"ד סי' קנ"ט) רעדט זיך אויב ס'איז "אסור" צו שערן די בארד מצד עיקר ההלכה, און מיט דעם בין איך מסכים אז ער איז טאקע "מתיר". אבער דאס איז נישט געווען אונזער שמועס דא, איך האב נישט געשריבן אז שערן די בארד איז אסור עפ"י הלכה (הגם אסאך גדולי הפוסקים האלטן אז די היינטיגע 'שעיוון' איז אסור מה"ת), איך זאג אז שערן די בארד איז 'קלות', און ס'איז נישט קיין "לכתחלה'דיגע זאך", ס'נישט מיין חידוש, דער מהר"ש ענגיל פסל'ט אן עדות פון א איד וואס שערט זיך, ווייל ס'הייסט א 'קל'.

דער חת"ס אליין שמועס שיין אויס אז דער גאנצער זאך פון גילוח הזקן קומט פון גזירות תתנ"ו, און די גדולי ישראל האבן קיינמאהל נישט געשוירן, דער חת"ס איז מלמד זכות אויף אלע פשוטע אידן וואס שערן יא, און אויף דעם זאגט ער אז אז מ'זאל נישט זאגן אז זיי זענען עובר אן "איסור". (אגב, אויף דעם איז זיכער דא אסאך חולקים, וואס האלטן אז ס'איז אסור בהחלט, וטעמם ונימוקם עמם).

דאס אלעס האט אדערווייל קיין שום שייכות מיט וואס איך האב געשריבן.

איך ברענג ארויס אז שערן די בארד (עכ"פ בזמנינו) איז א סתירה צו זיין א גדול בישראל, לית מאן דפליג אז אלע גדולים וקדושים שכל בית ישראל נשען עליהם האבן אזוי געהאלטן, און דאס איז ברור כשמש ביי יעדן איד וואס איבערגעטרויטן די שוועל פון חסידות.
א מגולח האט געקענט זיין א וואוילע איד, און אפילו אן איש מכובד, אבער זיין א דעה זאגער ביי כלל ישראל צווישן ערליכע אידן, דאס נישט!!!

היינט איז דא וואס ווילן מהפך זיין הקערה על פי', און גאר זאגן אז שערן די בארד איז קיין שום עולה, זיי וואלטן אפי' געזאגט אז משה רבינו איז אויך געגאנגען אהן א בארד, און זיי האלטן קלאר אז דאס איז דער ריכטיגער דרך התורה, און אזוי זענען זיי מחנך די דורות הבאים. השם ירחם מהם והמונם.

לענ"ד איז נישטא קיין שום מחלוקת אויף נידון, דער חת"ס האט נישט געהאלטן אנדערש, פון לשון החת"ס איז גאנץ קלאר משמע אז גדולי ישראל האבן בערד, ודבר זה אינו שנוי במחלוקת.

ואחרי כל הדברים האלה איז זייער פארשטענדליך אז צו קומען און אריינטייטשן "הייליגע כוונות" אויף שערן די בארד, איז א מסוכנ'דיגע זאך, וואס שמעקט ווי א נטי' ממסורת אבותינו, ותוצאותיו מי ישורנה.

לחם לשובע האט געשריבן:
נאך שרייבסטו "
אין די לעצטע דריי הונדערט יאהר איז נאך קיינעם נישט איינגעפאלן צו זאגן אז ער שערט זיך די בארד עפ"י קבלה
", אבער דער הייליגער חתם סופר שרייבט פונקט פארקערט
"ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי' שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזרי' בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א', וכן העיד עליו היש"ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך"


זיי מדייק וואס כ'האב געשריבן.
איך ווייס נישט פון א מקובל במשך די לעצטע פינף הונדערט יאהר וואס זאל שרייבן אז 'ער אליינס' שערט זיך די בארד, און נאכדעם צולייגן א ביאור און א טעם עפ"י קבלה פארוואס ס'איז דא א ענין דייקא יא צו שערן.
דו ברענגסט פונעם חת"ס וואס שרייבט אז "דער יש"ר האט געזאגט א טעם" אויף דעם וואס "דער רמ"ע האט געטוהן". אויף דעם בעהט איך דיר, טוה א טובה און טרעף ערגעץ ווי דער "רמ"ע אליינס" שרייבט א הסבר אויף דעם. דאכט זיך ס'איז א שאד צו זוכן ווייל ס'איז נישטא. און אזוי אויך איז נישטא אפי' איין אנדערע אנגענומענע מקובל און די לעצטע הונדערטע יארן וואס זאל שרייבן אז ער פירט זיך אזוי, און מוסיף זיין טעמו בצדו.


לחם לשובע האט געשריבן:
נאך שרייבסטו,
בכלל איז נאך נישט ברור כשמש אז דער רמ"ע האט "געשוירן" (שעיווד) די בארד, ס'קען אפשר זיין אז די האר פון בארד איז איהם ארויסגעפאלן, צו אפשר איז דער גאנצער מעשה נולד געווארן דורך מקולקלים, וואס האבן עס געוואלט אנלייגן אויפן רמ"ע

פון ווי נעמט די העזה צי שרייבען אזוינע דיבורים, נאך וואס דער הייליגער חתם סופר שרייבט קלאר אז דער רמ"ע האט געשוירען דער בארד, ווי שוין ציטירט, וועסטו זאגן אז ער האט אפגעקויפט פון מקולקלים?! ר"ל מהאי דעתא.
[/quote]


דער חת"ס שרייבט קלאר אז דער רמ"ע האט געשוירן! אבער אנדערע האלטן אנדערש! עפעס שטימט נישט???????????

קענסט איבערליינען מיינע ווערטער:

"בכלל איז נאך נישט ברור כשמש אז דער רמ"ע האט "געשוירן" (שעיווד) די בארד"
(איך האב נישט יעצט די צייט אריינצוגיין אין א בירור אויף די עצם זאך, אבער ס'איז עכ"פ נישט קלאר, ומידי ספיקא לא יצאנו, ואוקמינן אחזקתי').

ולכן איז לענ"ד זייער נישט ריכטיג צו ציען א ליניע פון הייליגן רמ"ע צו היינט, בשעת ווען אעיקרא דמילתא איז עס נאך פארוואלקנט, און בכלל קען עס שטארק צומישן.

והננו להתנצל כבוד הרב לחם, אז די ווערטער זענען נישט במכוון צו אייך, נאר מחמת דקות הענין האב איך געשריבן אביסל שארף ארויסצוברענגען דעם בילד בשלימות, ואני מקוה שידונו אותי לכף זכות.

-------------

ס'דא איבער גענוג וואס צו רעדן איבער דעם הייליגן רמ"ע מפאנו, דאכט זיך אז מ'קען זיך צוריק קערן צום עיקר, ווי איידער זיך באציען צו איינצעלנע דקות'דיגע פרטים.

ראספשע
שר האלפיים
תגובות: 2039
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

תגובהדורך ראספשע » מיטוואך מאי 30, 2018 7:25 pm

הרב ידיעות, קיינער וויל דיר דערווייל נישט אפשערן די בארד, מה לך כי נזעקת????

בשו"ת באר עשק סי' ע' מעיד שעפ"י קבלה מגלח הזקן, ומעיד על הרמ"ע מפאנו ותלמידיו כן, ובשו"ת דברי יוסף למהר"י אירגאס יצא בכותבת הגסה נגדו, וכותב מה ששמע ממוה"ר בנימין הכהן שראה תמונה מצורת הרמ"ע והוא עם זקן על כל גדותיו [מסתמא ראה את התמונה המובא לעיל],
און דא נאדיר א שטיקל פון קובץ פרי הכרם [באבוב] ד אב תשנ"ט,
כ"ק אדמו"ר עט"ר שליט"א בדברו פעם מענין זה אמר ששמע מאביו כ"ק מרן אדמו"ר מוהרב"צ זצוק"ל בשם כ"ק מרן אדמו"ר מוהר"ש זצוק"ל שרבינו הקדוש מצאנז מרן הדברי חיים זי"ע התבטא על זה בזה"ל ווי קען מען זאגען אז דער רבינו מנחם עזריא השט נישט געה"ט קיין בארד אז מלערנט א שטיקל רמ"ע מפאנו זעהט מען דאך אז ער האט גיהאט א בארד עכדה"ק, ואמר כ"ק מרן אדמו"ר מהרב"צ זצ"ל שאביו כ"ק מרן אדמו"ר מוהר"ש זצ"ל ביאר כוונת זקינו הדברי חיים זצוק"ל עפ"מ דאיתא בירושלמי קידושין פרק א הלכה ז רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרו יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד לנגדו ואיתא בספרי תלמידי בעש"ט שאין זה ציווי בלבד אלא גם הבטחה שכן יהיה בעל השמועה עומד לנגדו וע"כ בשעה שלמד מרן הדברי חיים זי"ע בספרי הרמ"ע נתגלה לו צורתו הקדושה של הרמ"ע ואז ראה כמו עיניו את דיקנא קדישא דיליה ובספר אחד שנדפס מכת"י ישן מובא שבסוף ימיו של רבינו מנחם עזריה נגזרה עליו גזירת הריגה ל"ע וברח לנפשו ואז בשעת המלטו מאת מבקשי נפשו הוכרח לגזוז זקנו כדי שלא יכירוהו ולפי זה נמצא שאמנם גילח הרמ"ע את זקנו וכפי השמועה שהביא החת"ס אבל זה היה רק בשעת הגזירה מפני פיקוח נפש וכמו שאירע במשך מלחמת העולם השניה שגדולים וטובים הוצרכו להסיר זקנם מפני פחד האויב אבל ודאי לא היה דרכו של הרמ"ע לגלח זקנו ושפיר קאמר מרן הגה"ק מצאנו זי"ע שנתגלה לו דמות דיוקנו של הרמ"ע עם זקן מלא

Gevald Geshrigen
שר האלפיים
תגובות: 2698
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 29, 2011 10:41 pm

תגובהדורך Gevald Geshrigen » מיטוואך מאי 30, 2018 7:36 pm

ווען אזא תחתון ווי דיר שעמט זיך נישט צו שרייבן אויף א חתם סופר בכותבת הגסה!!!!

ראספשע
שר האלפיים
תגובות: 2039
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

תגובהדורך ראספשע » מיטוואך מאי 30, 2018 7:47 pm

Gevald Geshrigen האט געשריבן:ווען אזא תחתון ווי דיר שעמט זיך נישט צו שרייבן אויף א חתם סופר בכותבת הגסה!!!!

נישט אויפן חת"ס שרייבט ער [דער מהר"י אירגאס בעל דברי יוסף איז געווען היבש פארן חת"ס]
אויפן באר עשק,

אוועטאר
לחם לשובע
שר האלפיים
תגובות: 2358
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 01, 2016 4:20 am

תגובהדורך לחם לשובע » דאנארשטאג מאי 31, 2018 3:27 am

ערשטנס, יעדער איינער ווייסט אז ביי חסידים און נאך מקומות האט מען זיער מקפיד געווען אויפן דיוקנא קדישא, ליכא מאן דפליג, ב"ה איך האב אויך א גרויסע בארד, אבער דו האסט אנגעהויבען אז עס איז א קלות, בזמן וואס ביי יהדות אונגארין (_אויבערלאנד) איטליה ועדות המרח איז דאס געווען א לכתחילה שבלכתחילה, אין די אויבערלענדישע קהילות למשל האבן נאר כלי קודש געהאט בערד, און גלייב מיר, מען רעדט דא פון אזעלכע אידן וואס ביי א מודה אני פון דינסטאג חוקת בלק האבן זיי מען געוויין און כוונה געהאט ווי דו ביי נעילה, און זיי האבן געהאט גאר גרויסע רבי'ס שנשענו על פיהם, רופסטו דאס א קלות?

ידיעות שונות האט געשריבן:איך בין שטארק מסופק אויב איך זאל צוריק שרייבן, כ'האב מיר שוין איבערצייגט עטליכע מאהל אז אויב מ'ווייסט נישט צו וועם מ'רעדט איז א שאד יעדעס ווארט, אבער כ'וועל דאך פרובירן איין מאהל, אויב מ'פארשטייט איז גוט, און אז נישט וועט אויך גוט זיין.ס'ב"ה גוט אזוי טאקע...
און וויבאלד ס'איז אנה ה' לידי צו שרייבן אויף א ענין וואס ס'הערשט דא א מורא'דיגע צומישטקייט, ממש א דור הפלגה, נישט קיין גרויסע צעמישעניש, נישט קיין דור הפלגה, נאר א נושא וואס איז שוין הונדערטע יארן אלט, אדרבה, היינט פול פון די צאצאים פון די מגולחים פון אמאל זענען היינט עטורי זקן וועל איך שוין אויסנוצן די הזדמנות צו מאכן א הקדמה כללית וואס איז נוגע פאר שמועסן דא. איך בעהט איבער וועם ס'וועט זיין אביסל שארף און שווער צו פארנעמען, אבער לדעתי פאדערט זיך איינמאל פאר אלעמאל צו מברר זיין דעם ענין על בוריו.

איז קודם כבוד הרב לחם, מה לך כי נזעקת? וויל דו רופסט עס אן א קלות בעת זיי פארלאזן זיך אויף ריזן לייבען
ס'זאל זיין זייער קלאר ! כפי הנראה איז ביי דיר אנגענומען א לשון חת"ס אלס דער לעצטער ווארט, אבער זייט וויסן אז ביי מיינע רבי'ס נישט!! גענוג קלאר? איך ווייס נישו ווער דיינע רבי'ס זענען און עס קימער מיר גאנץ ווייניג וואס זייער מיינונג איז אויפן חתם סופר

ווען מ'רעדט וועגן א היתר עגונה זאלסטו ברענגען א לשון חת"ס און שרייבן מי לנו גדול, אבער ווען מ'רעדט וועגן עפעס וואס איז אנגענומען ביי יעדן בר בי רב חד יומא (ווי למשל שערן די בארד), אדער ווען מ'רעדט פון עפעס וואס חסידישע אידן (פון פולין און גאליציע עכ"פ) האבן א קלארע מסורה וואס צדיקים האבן געהאלטן אויף דעם ענין, וואס ברענגסטו מיר תשובות פון חת"ס ווי כאילו כ'האב עס נישט געזעהן? אפשר טראכסטו אז אולי זאג איך דאך עפעס ווערטער נאר מאיזה סיבה שיהי' האסטו עס נישט תופס געווען? א חסיד'ישע איד טאר א ודאי נישט שניידען די בארד, אבער מען רעדט דאך דא נישט פון קיין חסידים

דרך אגב איז כדאי זאלסט וויסן, דער חת"ס זאגט אז דו זאלסט דאווענען נוסח אשכנז! און דער נודה ביהודה אסר'ט צו זאגן לשם יחוד! און וואס טוהסטו וועגן דעם? ווי קומט דא אריין מי לנו גדול? איז ואס, מיינט עס חלילה אז דער חתם סופר איז נישט קיין בר סמכא? ה"י

בנוסף לזה, איז זייער פארשטענליך אז ביי (אמת'ע) חסידישע אידן איז דער חת"ס זייער פארהייליגט אלס 'איינער' פון די גרויסע פוסקים בדורות האחרונים, באמת? אה, א גרויסער יישר כח אבער נישט אלס דער פוסק אחרון שאין אחר דבריו כלום, דער דאזיגער מציאות פון 'אין אחר דבריו' איז געווען אנגענומען אין אונגארן!. אין גאליציע/פוילן/רוסלאנד איז געווען פוסקים און צדיקים וואס זיי האבן דארט פארנומען די לעצטע ווארט, און אגב איז גוט צו וויסן אז נאך היינט איז דא אידן וואס גייען נאך בדרך אבותיהם ורבותיהם פון פוילן און גאליציע און אנדערע לענדער, וככל היוצא מפיהם יעשו.

איי וועסטו זאגן ווי נעם איך די חוצפה צו זאגן אז נישט אויף יעדע ענין נעמט מען אהן די ווערטער פון הייליגע און גרויסע פוסקים, איז ידוע תדע שלא חידשתי דברים אלו מלבי, וגם רבותינו בדורות האחרונים לא חידשוה, די גמ' אין חגיגה (י"ד) זאגט, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות. נישט אין יעדע שמועס קומט אריין א חת"ס, און ס'איז וויכטיג צו וויסן ווי איין און וואו אויס. וואס ]אר א חוצפה צי צישטעלן א מאמר וואס הייליגע חז"ל האבן געזאגט, זיך צי לערנען דערפון אז א אינטערנעט ניק זאל אויך אזוי קענען זאגן
'יעדער' דארף אנערקענען אז אייוועלט איז א פלאץ פאר אידן פון אסאך אנדערע מקומות, און מ'זאל זיך רעכענען אז נישט יעדער קוקט אהן אלעס מיט דיין בליק. אויב דו פארשטייסט נישט יענעמס בליק, זיי מוחל פרעג! אויב דו ווילסט נישט פארשטיין יענעם, דאן זיי שטיל!! פינטל. 100%

יעצט צו דיינע הערות:
לחם לשובע האט געשריבן:קודם כל בארואיג זיך, נעם א גלעזל קאווע, און דעמאלטס שרייב....
הייבסט אן,
ידיעות שונות האט געשריבן:אז מען קוקט אין די ספרי הפוסקים איז שניידען די בארד א קלות,
מי לנו גדול פון רשכבה"ג מרן דער הייליגער חתם סופר זי"ע וואס איז מתיר בשופי צי שניידען דער בארד, און ער שרייבט אז "אין בו ריח של איסור" און נאך שרייבט ער "
אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה
הוי אומר במחלוקת שנויה.

דער חת"ס בתשובותיו (יו"ד סי' קנ"ט) רעדט זיך אויב ס'איז "אסור" צו שערן די בארד מצד עיקר ההלכה, און מיט דעם בין איך מסכים אז ער איז טאקע "מתיר". אבער דאס איז נישט געווען אונזער שמועס דא, איך האב נישט געשריבן אז שערן די בארד איז אסור עפ"י הלכה (הגם אסאך גדולי הפוסקים האלטן אז די היינטיגע 'שעיוון' איז אסור מה"ת), איך זאג אז שערן די בארד איז 'קלות', און ס'איז נישט קיין "לכתחלה'דיגע זאך", ס'נישט מיין חידוש, דער מהר"ש ענגיל פסל'ט אן עדות פון א איד וואס שערט זיך, ווייל ס'הייסט א 'קל'. המעיין בכל דברי החתם סופר יראה אז ער קוקט עס בכלל נישט פאר קיין שום פראבלעם, זיכער נישט קיין קלות

דער חת"ס אליין שמועס שיין אויס אז דער גאנצער זאך פון גילוח הזקן קומט פון גזירות תתנ"ו, און די גדולי ישראל האבן קיינמאהל נישט געשוירן, דער חת"ס איז מלמד זכות אויף אלע פשוטע אידן וואס שערן יא, און אויף דעם זאגט ער אז אז מ'זאל נישט זאגן אז זיי זענען עובר אן "איסור". (אגב, אויף דעם איז זיכער דא אסאך חולקים, וואס האלטן אז ס'איז אסור בהחלט, וטעמם ונימוקם עמם).

דאס אלעס האט אדערווייל קיין שום שייכות מיט וואס איך האב געשריבן.

איך ברענג ארויס אז שערן די בארד (עכ"פ בזמנינו) איז א סתירה צו זיין א גדול בישראל, לית מאן דפליג אז אלע גדולים וקדושים שכל בית ישראל נשען עליהם האבן אזוי געהאלטן, און דאס איז ברור כשמש ביי יעדן איד וואס איבערגעטרויטן די שוועל פון חסידות. ר' יצחק ברענגט פון איינער פון די גדולי אר"י וואס איז נוהג אזוי, ווער ביסטו צי רעדן אויף איהם?!
א מגולח האט געקענט זיין א וואוילע איד, און אפילו אן איש מכובד, אבער זיין א דעה זאגער ביי כלל ישראל צווישן ערליכע אידן, דאס נישט!!!

היינט איז דא וואס ווילן מהפך זיין הקערה על פי', און גאר זאגן אז שערן די בארד איז קיין שום עולה, זיי וואלטן אפי' געזאגט אז משה רבינו איז אויך געגאנגען אהן א בארד, און זיי האלטן קלאר אז דאס איז דער ריכטיגער דרך התורה, און אזוי זענען זיי מחנך די דורות הבאים. השם ירחם מהם והמונם. אלע מאל געווען, און מיט רעכט, היינט ווייניגער ווי אמאל

לענ"ד איז נישטא קיין שום מחלוקת אויף נידון, דער חת"ס האט נישט געהאלטן אנדערש, פון לשון החת"ס איז גאנץ קלאר משמע אז גדולי ישראל האבן בערד, ודבר זה אינו שנוי במחלוקת.

ואחרי כל הדברים האלה איז זייער פארשטענדליך אז צו קומען און אריינטייטשן "הייליגע כוונות" אויף שערן די בארד, איז א מסוכנ'דיגע זאך, וואס שמעקט ווי א נטי' ממסורת אבותינו, ותוצאותיו מי ישורנה.

לחם לשובע האט געשריבן:
נאך שרייבסטו "
אין די לעצטע דריי הונדערט יאהר איז נאך קיינעם נישט איינגעפאלן צו זאגן אז ער שערט זיך די בארד עפ"י קבלה
", אבער דער הייליגער חתם סופר שרייבט פונקט פארקערט
"ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי' שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזרי' בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א', וכן העיד עליו היש"ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך"


זיי מדייק וואס כ'האב געשריבן.
איך ווייס נישט פון א מקובל במשך די לעצטע פינף הונדערט יאהר וואס זאל שרייבן אז 'ער אליינס' שערט זיך די בארד, און נאכדעם צולייגן א ביאור און א טעם עפ"י קבלה פארוואס ס'איז דא א ענין דייקא יא צו שערן.
דו ברענגסט פונעם חת"ס וואס שרייבט אז "דער יש"ר האט געזאגט א טעם" אויף דעם וואס "דער רמ"ע האט געטוהן". דער יש"ר ברענגט וואס דער היליגער רמ"ע'ס טעם איז געווען אויף דעם בעהט איך דיר, טוה א טובה און טרעף ערגעץ ווי דער "רמ"ע אליינס" שרייבט א הסבר אויף דעם. דאכט זיך ס'איז א שאד צו זוכן ווייל ס'איז נישטא. און אזוי אויך איז נישטא אפי' איין אנדערע אנגענומענע מקובל און די לעצטע הונדערטע יארן וואס זאל שרייבן אז ער פירט זיך אזוי, און מוסיף זיין טעמו בצדו.


לחם לשובע האט געשריבן:
נאך שרייבסטו,
בכלל איז נאך נישט ברור כשמש אז דער רמ"ע האט "געשוירן" (שעיווד) די בארד, ס'קען אפשר זיין אז די האר פון בארד איז איהם ארויסגעפאלן, צו אפשר איז דער גאנצער מעשה נולד געווארן דורך מקולקלים, וואס האבן עס געוואלט אנלייגן אויפן רמ"ע

פון ווי נעמט די העזה צי שרייבען אזוינע דיבורים, נאך וואס דער הייליגער חתם סופר שרייבט קלאר אז דער רמ"ע האט געשוירען דער בארד, ווי שוין ציטירט, וועסטו זאגן אז ער האט אפגעקויפט פון מקולקלים?! ר"ל מהאי דעתא.



דער חת"ס שרייבט קלאר אז דער רמ"ע האט געשוירן! אבער אנדערע האלטן אנדערש! עפעס שטימט נישט??????????? יא, ווען דו זאגסט אז עס קומט פון מקוקלים, בזמן ווען עס שטייט אין חתם סופר איז דאס א חוצפה

קענסט איבערליינען מיינע ווערטער:

"בכלל איז נאך נישט ברור כשמש אז דער רמ"ע האט "געשוירן" (שעיווד) די בארד"
(איך האב נישט יעצט די צייט אריינצוגיין אין א בירור אויף די עצם זאך, אבער ס'איז עכ"פ נישט קלאר, ומידי ספיקא לא יצאנו, ואוקמינן אחזקתי').

ולכן איז לענ"ד זייער נישט ריכטיג צו ציען א ליניע פון הייליגן רמ"ע צו היינט, בשעת ווען אעיקרא דמילתא איז עס נאך פארוואלקנט, און בכלל קען עס שטארק צומישן.

והננו להתנצל כבוד הרב לחם, אז די ווערטער זענען נישט במכוון צו אייך, נאר מחמת דקות הענין האב איך געשריבן אביסל שארף ארויסצוברענגען דעם בילד בשלימות, ואני מקוה שידונו אותי לכף זכות.

-------------

ס'דא איבער גענוג וואס צו רעדן איבער דעם הייליגן רמ"ע מפאנו, דאכט זיך אז מ'קען זיך צוריק קערן צום עיקר, ווי איידער זיך באציען צו איינצעלנע דקות'דיגע פרטים.[/quote]

ראספשע
שר האלפיים
תגובות: 2039
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

ביטע לאזן די בארד אינדרויסן...

תגובהדורך ראספשע » דאנארשטאג מאי 31, 2018 9:43 am

יצחק פון ישיבה האט געשריבן:מעהאט נאך נישט גירעדט דא, אויף נאך א אינטרעסאנטע זאך: כידוע רמ"ע מפאנו איז גווען א תלמיד פון מוהר"י סרוג, בעל מחבר 'עמק המלך', וכידוע ס'איז ארויס עוררין לגבי קבלת מהרי סרוג וכו', ועגן אז ס'איז דא אסאך זאכן און קבלתו, וואס דער מהרח"ו האט עס ניט געברנגט כלל.
אובער איך האב געזען אמאל, אז דער מהר"י סרוג, איז געפאר'ן בהוראת האריז"ל גלייך נאך דער הסתלקות פון אריז"ל צו איטליה, כדי צו לערנען מיט רמ"ע מפאנו. סאיז אינטרעסאנט מרחיב זיין דער יריעה און דעם נושא, אויב איינער וייסט מער פרטים, און מראי מקומות, און ער קען שראייבן דא, תע"ב.

ז"ל הגאון רבי יצחק הוטנר בהקדמתו לספר 'אלפסי זוטא להרמ"ע זי"ע':
והנה בודאי שמשנה יתירה היא לספר ברוממות מעלתו של הרמ"ע מפאנו ז"ל הדברים ידועים בין מפי סופרים בין מפי ספרים אמנם מוצא אני לעצמי חובה במקום הזה לברר מקחו של צדיק ולהעמיד בעל הבית על תבואתו, ולקבוע את מקומו של הרמ"ע מפאנו ז"ל בשטח הרבה יותר נשגב מרוממות מדרגתו של אישיותו הפרטית,ידועה היא אזהרתו החמורה של האר"י ז"ל בדבר סמכותו הבלעדית של ר' חיים וויטאל ושלא לעיין בכתבי שאר התלמידים שהעתיקו דבריו, זהו מחד גיסא אבל מאידך גיסא כבר הוחלט ונתברר ביחוד על ידי מרן בעל הלשם ז"ל כי הרבה דברים שאינם נמצאים בכתבי ר' חיים וויטאל ז"ל ואשר מקומם היחידי וקוא רק בדברי הר"י סרוג ז"ל מוסמכים הם מבית מדרשו של הגר"א וכל סתרי עולמות עליונים מסודות המלבוש ונהירו עילאה נזכרים הם בספר נפש החיים של ר' חיים מוולוזין ז"ל אע"פ שאין לכל הרזים הללו מקור אלא מדבריו של הר"י סרוג ובודאי שהיתה בזה תימה גדולה ובפרט שאנו מוצאים רמז שקוף לאזהרה זו בדבריו של הגר"ח מוולזין עצמו בהקדמתו לספרא דצניעותא ד"ה ועל דברת יעוין שם היטב, ולומר שבבית מדרשו של הגר"א לא התחשבו עם חומר האזהרה של האר"י ז"ל.
אלא שלקושטא דמילתא מתבלטת בכאן צדקת דבריו של מרן הכהן מלובלין ז"ל הקובע בספר הזכרונות כי כל קבלתו של הר"י סרוג מפיו של האר"י ז"ל חלה טרם בוא ר' חיים וויטאל לפני האר"י ולהיות שהר"י סרוג הלך תיכף לאיטליה לא נודעו דבריו לר' חיים וויטאל ולכן לא אספם בין כתיבותיו כמו שאסף מה שכתבו שאר החברים ומינה שאזהרתו של האר"י שלא לעיין בכתיבות שאר החברים איננה אמורה על דבריו של הר"י סרוג עד כאן מיסודו של הכהן מלובלין.
ואין שום ספק בדבר שגם בבית מדרשו של הגר"א היו סבורים כן, והנה כל דבריו של הר"י סרוג בקבלתו מן האר"י ז"ל לא הגיעו לידינו אלא דרכו של הרמ"ע מפאנו, ידועים הם דבריו של הספר באר שבע בהקדמתו, ונמצא דמלבד רוממות מעלתו של הרמ"ע מפאנו ז"ל באישיותו הפרטית הרי הוא תופס את מקומו בתורת טבעת בשלשלת הקבלה של האר"י ומבלעדיו של הרמ"ע מפאנו ז"ל לא היינו זוכים לכל הגילויים של האר"י שלא נכללו בתורתו של ר' חיים וויטאל עובדה זו מכניסה היא את הרמ"ע מפאנו ז"ל בסודם של חכמי המסורה של תורת האר"י וכו'
ע"כ, דבריו של הגר"י הוטנר

יש הרבה הרבה הרבה לכתוב על הרמ"ע, ועל ספריו, ולימודו בקבלה, ואי"ה עוד חזון
אך יש לציין מה שמקובל אצל חסידים, שהרמ"ע מפאנו נסתלק בעת קריאת שמע, מגודל הדביקות שלו נתדבקה נשמתו בחי העולמים ב"ה, [וכעי"ז מסופר על היהודי הקדוש מפשיסחא], לא זכור לי כעת המקור הראשון ע"ז

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » דאנארשטאג מאי 31, 2018 1:18 pm

ראספשע האט געשריבן:
יצחק פון ישיבה האט געשריבן:מעהאט נאך נישט גירעדט דא, אויף נאך א אינטרעסאנטע זאך: כידוע רמ"ע מפאנו איז גווען א תלמיד פון מוהר"י סרוג, בעל מחבר 'עמק המלך', וכידוע ס'איז ארויס עוררין לגבי קבלת מהרי סרוג וכו', ועגן אז ס'איז דא אסאך זאכן און קבלתו, וואס דער מהרח"ו האט עס ניט געברנגט כלל.
אובער איך האב געזען אמאל, אז דער מהר"י סרוג, איז געפאר'ן בהוראת האריז"ל גלייך נאך דער הסתלקות פון אריז"ל צו איטליה, כדי צו לערנען מיט רמ"ע מפאנו. סאיז אינטרעסאנט מרחיב זיין דער יריעה און דעם נושא, אויב איינער וייסט מער פרטים, און מראי מקומות, און ער קען שראייבן דא, תע"ב.

ז"ל הגאון רבי יצחק הוטנר בהקדמתו לספר 'אלפסי זוטא להרמ"ע זי"ע':
והנה בודאי שמשנה יתירה היא לספר ברוממות מעלתו של הרמ"ע מפאנו ז"ל הדברים ידועים בין מפי סופרים בין מפי ספרים אמנם מוצא אני לעצמי חובה במקום הזה לברר מקחו של צדיק ולהעמיד בעל הבית על תבואתו, ולקבוע את מקומו של הרמ"ע מפאנו ז"ל בשטח הרבה יותר נשגב מרוממות מדרגתו של אישיותו הפרטית,ידועה היא אזהרתו החמורה של האר"י ז"ל בדבר סמכותו הבלעדית של ר' חיים וויטאל ושלא לעיין בכתבי שאר התלמידים שהעתיקו דבריו, זהו מחד גיסא אבל מאידך גיסא כבר הוחלט ונתברר ביחוד על ידי מרן בעל הלשם ז"ל כי הרבה דברים שאינם נמצאים בכתבי ר' חיים וויטאל ז"ל ואשר מקומם היחידי וקוא רק בדברי הר"י סרוג ז"ל מוסמכים הם מבית מדרשו של הגר"א וכל סתרי עולמות עליונים מסודות המלבוש ונהירו עילאה נזכרים הם בספר נפש החיים של ר' חיים מוולוזין ז"ל אע"פ שאין לכל הרזים הללו מקור אלא מדבריו של הר"י סרוג ובודאי שהיתה בזה תימה גדולה ובפרט שאנו מוצאים רמז שקוף לאזהרה זו בדבריו של הגר"ח מוולזין עצמו בהקדמתו לספרא דצניעותא ד"ה ועל דברת יעוין שם היטב, ולומר שבבית מדרשו של הגר"א לא התחשבו עם חומר האזהרה של האר"י ז"ל.
אלא שלקושטא דמילתא מתבלטת בכאן צדקת דבריו של מרן הכהן מלובלין ז"ל הקובע בספר הזכרונות כי כל קבלתו של הר"י סרוג מפיו של האר"י ז"ל חלה טרם בוא ר' חיים וויטאל לפני האר"י ולהיות שהר"י סרוג הלך תיכף לאיטליה לא נודעו דבריו לר' חיים וויטאל ולכן לא אספם בין כתיבותיו כמו שאסף מה שכתבו שאר החברים ומינה שאזהרתו של האר"י שלא לעיין בכתיבות שאר החברים איננה אמורה על דבריו של הר"י סרוג עד כאן מיסודו של הכהן מלובלין.
ואין שום ספק בדבר שגם בבית מדרשו של הגר"א היו סבורים כן, והנה כל דבריו של הר"י סרוג בקבלתו מן האר"י ז"ל לא הגיעו לידינו אלא דרכו של הרמ"ע מפאנו, ידועים הם דבריו של הספר באר שבע בהקדמתו, ונמצא דמלבד רוממות מעלתו של הרמ"ע מפאנו ז"ל באישיותו הפרטית הרי הוא תופס את מקומו בתורת טבעת בשלשלת הקבלה של האר"י ומבלעדיו של הרמ"ע מפאנו ז"ל לא היינו זוכים לכל הגילויים של האר"י שלא נכללו בתורתו של ר' חיים וויטאל עובדה זו מכניסה היא את הרמ"ע מפאנו ז"ל בסודם של חכמי המסורה של תורת האר"י וכו' ע"כ, דבריו של הגר"י הוטנר

יש הרבה הרבה הרבה לכתוב על הרמ"ע, ועל ספריו, ולימודו בקבלה, ואי"ה עוד חזון
אך יש לציין מה שמקובל אצל חסידים, שהרמ"ע מפאנו נסתלק בעת קריאת שמע, מגודל הדביקות שלו נתדבקה נשמתו בחי העולמים ב"ה, [וכעי"ז מסופר על היהודי הקדוש מפשיסחא], לא זכור לי כעת המקור הראשון ע"ז

ייש"כ להרב ראספעשע. וואס איך האב געזעען לגבי די נושא לעצנטס, איז דאס:
וכתב לנו הראש ישיבה בישיבת ראדזימין בזה הלשון, ובדבר הספר עמק המלך שרבים קראו עליו עוררין (עיין בהקדמת ספר טור ברקת) לפי שמדבר בדרושים שאינם נזכרים כלל בכתבי האר"י שבידינו מוה"ר חיים ויטאל ז"ל, כמו עולם המלבוש וכו', וידוע אזהרת מוה"ר חיים ויטאל לבלי לעיין בכתיבת שאר החברים, הנני לכתוב מה ששמעתי מידידי המחבר ספר בית רבי, שקבלה ביד בעלי החב"ד איש מפי איש עד רבינו הקדוש הר"ר דוב בער ממעזריטש ומסופקני אם לא עד הבעש"ט ז"ל [ואני שמעתי עד הבעש"ט ז"ל, ננ"כ] שהוא ז"ל האמית קבלתו, ואמר שמה שלא דיבר מוה"ר חיים ויטאל ז"ל מדרושים הללו הוא לפי שדרושים הללו נאמרו מפי האר"י ז"ל עוד טרם שבא אליו מוה"ר חיים ויטאל ז"ל, ובעל עמק המלך קבלן מהחברים ששמעו אז מפי האר"י ז"ל, עד כאן דבריו, ועל יסוד קבלה זו מובאים תמיד דברי בעל עמק המלך בדרושי החב"ד, ונושאים ונותנים בדבריו כמו בשאר כתבי האר"י ז"ל באין הבדל, [ונראה שגם דברי הר"ן ז"ל מברסלב הנ"ל שיש לימוד למעלה מאצילות גם כן, הם על יסוד קבלה זו, שגם הוא היה מקובל כן בשם זקינו הבעש"ט ז"ל אף על פי שלא הזכיר זה מפורש], וכן נראה שעל יסוד קבלה זו סמך עצמו בעל קונטרס ספר הזכרונות שבספר דברי סופרים בדף ל"א שכתב וזה לשונו, וגם הר"י סרוג שהיה כפי הנראה הגדול שבתלמידי האר"י ז"ל, זולת מוה"ר חיים ויטאל, הלך תיכף אחר פטירת האר"י ז"ל לאיטליא (ועיין תשובות באר עשק סימן ע' שכתב שהאר"י ז"ל עצמו שלח את מהר"י סרוג לאיטליא לבית מדרשו של הרמ"ע מפאנו עיין שם) ושם פרסם כל דברי האר"י הנודעים אליו בעל פה ובכתב, ועוד יותר פרסם אחריו תלמידו הרמ"ע מפאנו וכו', ובהם הרבה סתרי עולמות עליונים ביותר שלא נתגלו למוה"ר חיים ויטאל ז"ל, כידוע מסודות המלבוש וטהירו עילאה וכדומה, המפורסם בכתבי הר"י סרוג והרמ"ע ובספר עמק המלך וספר ויקהל משה והדומה, שלא נמצא בכתבי הר' חיים ויטאל מזה דבר, שקיבלם הר"י סרוג טרם בוא הר' חיים ויטאל לפני האר"י ז"ל, או ששמעם בעת שלא שמע הוא, ולהיות שהר"י סרוג הלך לאיטליא לא נודעו כתביו להר' חיים ויטאל, ולכן לא אספם בין כתיבותיו כמו שאסף מה שכתבו שאר החברים, ואם מפיהם העתיק מילין, כל שכן שהיה מעתיק מדברי הר"י סרוג שהיה גדול הרבה, ובענינים שלא נודע לו שמץ דבר כלל, אבל לא נודעו לו כתביו, ולכן בחנם יתחסדו קצת מההולכים בעקבות הר' חיים ויטאל שלא לדבר מענינים הללו מפני אזהרת מוה"ר חיים ויטאל ז"ל שלא לעיין בכתיבת שאר החברים, כי לא על הר"י סרוג כיוון, כיון שלא ראה כתיבותיו כלל, עד כאן לשונו: [מתוך הגהת מקור מים חיים על ספר בעש"ט עה"ת פרשת כי תשא].
איך האב געזען נאך אפאר זאכן לגבי דעם נושא און איך דארך נאך קוקן באמתחתי. אובער ויפל איך גידענק, איז דער קבלה פון מהר"י סרוג האבן דער חסידים יא מקבל גווען, לבד מתלמידי זידיטשויב וואס דארטן האבן גענומען נאר כתבי מהרח"ו.

ידיעות שונות
שר האלף
תגובות: 1030
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג מארטש 05, 2018 4:03 pm

תגובהדורך ידיעות שונות » דאנארשטאג מאי 31, 2018 1:31 pm

יצחק פון ישיבה האט געשריבן: אבער ויפל איך גידענק, איז דער קבלה פון מהר"י סרוג האבן דער חסידים יא מקבל גווען, לבד מתלמידי זידיטשויב וואס דארטן האבן גענומען נאר כתבי מהרח"ו.

איהר האט אויבן געברענגט דעם ספה"ק ויקהל משה מיוסד על קבלת מהר"י סרוק, איז דאך ידוע אז דער הייליגער קאזניצער מגיד האט געשריבן דעם ספה"ק "חן כללים" עפ"י עומק יסודות סודי תורת החסידות והכל מיוסד על ספר ויקהל משה. והמפורסם אי"צ ראי'.
נאך מעהר איז ידוע אז אלע ספרי חסידות רעדן ענינים עמוקים עד מאוד, בבחי' ביטול, כתר כל הכתרים, בחירה, וכו', און דאס אלס האט א קשר לענין הנ"ל, ודו"ק.

ידיעות שונות
שר האלף
תגובות: 1030
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג מארטש 05, 2018 4:03 pm

תגובהדורך ידיעות שונות » דאנארשטאג מאי 31, 2018 1:38 pm

ראספשע האט געשריבן:ז"ל הגאון רבי יצחק הוטנר בהקדמתו לספר 'אלפסי זוטא להרמ"ע זי"ע':
והנה בודאי שמשנה יתירה היא לספר ברוממות מעלתו של הרמ"ע מפאנו ז"ל הדברים ידועים בין מפי סופרים בין מפי ספרים אמנם מוצא אני לעצמי חובה במקום הזה לברר מקחו של צדיק ולהעמיד בעל הבית על תבואתו, ולקבוע את מקומו של הרמ"ע מפאנו ז"ל בשטח הרבה יותר נשגב מרוממות מדרגתו של אישיותו הפרטית,ידועה היא אזהרתו החמורה של האר"י ז"ל בדבר סמכותו הבלעדית של ר' חיים וויטאל ושלא לעיין בכתבי שאר התלמידים שהעתיקו דבריו, זהו מחד גיסא אבל מאידך גיסא כבר הוחלט ונתברר ביחוד על ידי מרן בעל הלשם ז"ל כי הרבה דברים שאינם נמצאים בכתבי ר' חיים וויטאל ז"ל ואשר מקומם היחידי וקוא רק בדברי הר"י סרוג ז"ל מוסמכים הם מבית מדרשו של הגר"א וכל סתרי עולמות עליונים מסודות המלבוש ונהירו עילאה נזכרים הם בספר נפש החיים של ר' חיים מוולוזין ז"ל אע"פ שאין לכל הרזים הללו מקור אלא מדבריו של הר"י סרוג ובודאי שהיתה בזה תימה גדולה ובפרט שאנו מוצאים רמז שקוף לאזהרה זו בדבריו של הגר"ח מוולזין עצמו בהקדמתו לספרא דצניעותא ד"ה ועל דברת יעוין שם היטב, ולומר שבבית מדרשו של הגר"א לא התחשבו עם חומר האזהרה של האר"י ז"ל.

ידוע שהנפש החיים נטה מדרך רבו הגר"א בכמה ענינים, און ביי געוויסע נושאים איז ער שטארק מיוסד אויף ספרי חסידות, ושמעתי אומרים שגם ענינים אלו ינק מספרי חסידות, (וכידוע שמביא שם ענין יחודא עילאה המבואר בספה"ק מתלמידי בעש"ט, אך הזהיר שאין לעסוק בזה, וכו').

ראספשע
שר האלפיים
תגובות: 2039
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

תגובהדורך ראספשע » דאנארשטאג מאי 31, 2018 1:46 pm

הריני מגלה דעת איך הייב נישט אן צו קענען קבלה, און ווען כ'לערן עשרה מאמרות לאז איך אויס די קבלה חלקים דערפון,
אבער עדיין יש לדבר הרבה מגדלות הרמ"ע, ומספריו הנפלאים ביותר בנגלה כמו בנסתר

עס איז פארהאן אסאך פירושים אויפן עשרה מאמרות, דער מערסטע באקאנטער איז דער פירוש 'יד יהודה' וועלכער ווערט אראפגעברענגט בספרי חסידות הרבה
עוד יש פירוש הנקרא 'יואל משה', נדפס מחדש לאחרונה יחד עם פירוש מכתי"ק פונם בעל מגיני שלמה א פירוש אויפן עשרה מאמרות
און כדי צו מפרסם זיין דעם פירוש פונם מגיני שלמה און יואל משה, האבן זיי געלייגט א גרויסן מפתח דערויף, [משא"כ אין די הוצאה מיטן פירוש יד יהודה האבן זיי נישט געלייגט די מפתח....], און דער זעלבער מכון האט אויך ארויס געגעבן 'פניני הרמ"ע מפאנו עה"ת ונ"ך ואגדות הש"ס' ב"כ, זייער א שיינע ארבעט געמאכט, משלב געווען דעם שווערן לשון פונם רמ"ע צוזאמען מיטן יד יהודה, אז עס זאל זייין א דבר השוה לכל נפש

Gevald Geshrigen
שר האלפיים
תגובות: 2698
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 29, 2011 10:41 pm

תגובהדורך Gevald Geshrigen » דאנארשטאג מאי 31, 2018 2:05 pm

איך האב מיר באצויגן נישט צום באר עשק נאר צו די די דאזיגע ווערטער
צוגעלייגטע
Capture.JPG
Capture.JPG (73.21 KiB) געזעהן 926 מאל

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » דאנארשטאג מאי 31, 2018 3:40 pm

ידיעות שונות האט געשריבן:
יצחק פון ישיבה האט געשריבן: אבער ויפל איך גידענק, איז דער קבלה פון מהר"י סרוג האבן דער חסידים יא מקבל גווען, לבד מתלמידי זידיטשויב וואס דארטן האבן גענומען נאר כתבי מהרח"ו.

איהר האט אויבן געברענגט דעם ספה"ק ויקהל משה מיוסד על קבלת מהר"י סרוק, איז דאך ידוע אז דער הייליגער קאזניצער מגיד האט געשריבן דעם ספה"ק "חן כללים" עפ"י עומק יסודות סודי תורת החסידות והכל מיוסד על ספר ויקהל משה. והמפורסם אי"צ ראי'.
נאך מעהר איז ידוע אז אלע ספרי חסידות רעדן ענינים עמוקים עד מאוד, בבחי' ביטול, כתר כל הכתרים, בחירה, וכו', און דאס אלס האט א קשר לענין הנ"ל, ודו"ק.


אובער בעיקר איך האב געוואלט גאר שטארק מברר זיין, לגבי תלמידי זידיטשויב, אויב סאיז ריכטיג דער שמועה וואס איך האב געשריבן.

אוועטאר
לחם לשובע
שר האלפיים
תגובות: 2358
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 01, 2016 4:20 am

תגובהדורך לחם לשובע » דאנארשטאג מאי 31, 2018 4:26 pm

כידוע, דער אות חי"ת וואס חסידים זענען נוהג צי מאכן כצורת וי"ו וזיי"ןנ איז נאר עפ"י דער משנת חסידים, רח"ו ברענגט עס נישט, און עס זענען דא וואס זענען מפקפק אויף דעהם כי בחז"ל מבואר צורתו שני זייני"ן.

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » דאנארשטאג מאי 31, 2018 4:45 pm

אמנם בעיקר קבלת מהר"י סרוג, סאיז דא דער ספר עמק המלך פון תלמיד מהר"י סרוג, וואס אויף דעם ספר האט דער הייליגע חיד"א און שם הגדולים, האט געשריבן בחריפות, און נאמען פון תלמידי המהרח"ו, אז מטארנישט לערנן און דעם ספר, וז"ל:
הרב מו"ה חיים הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל בהקדמת ס' מקור חיים כתב וז"ל חלפו תורות עברו חק להדפיס מאמרי האר"י ז"ל. וראיתי אחרי רואי לאשר הביא אלוה בידו הוא עמק המלך לא די כי כל זה הוא בדרך גנבה. כי מעולם לא יצא מתחת ידי הקדוש ז"ל דברים אלו ולא במסירה פה אל פה. אלא שכתב אותם לשמו ועשה עצמו מפרש דברי האר"י ז"ל ומאמרי הזהר. והנה מעולם האר"י לא למד תורה זולת להקדוש הר"ח ויטאל ז"ל. והעשרה היושבים עמו אין לומדים מפי האר"י ז"ל רק אומר הקדמה אחת ומסתלק כדרך משה רבינו ע"ה וכולם לומדים עם הקדוש הר"ח ויטאל זלה"ה. ומעולם לא כתב האר"י זולת הקדמה אחת לענין קשר עם הצדיקים הנה היא כתובה בס' עץ החיים מידי האר"י ז"ל ותו לא מידי. הכל מיד הקדוש הרב ר' חיים ויטאל זלה"ה מורי ורבי ובעמק המלך מפרש אשר לא כן והלא אפי' ההקדמות של הדרושים שמסר האר"י ז"ל לרב הנז' ד' דרושים מהם גזר עליו בכח נח"ש שלא יוציא אותם מפיו כלל והם דרוש א"ק ומאמר תלת רישין וכו'. כך אמר לי הרב מפיו. ומי התיר לזולת להעלות אותם בדפוס להתעולל בהם ערלי לב וכו' ומה לעשות דאמסר עלמא לטפשאי וכו'. כלל הדברים כי היודע כתיבת ידי הרב זלה"ה אותם יראה ויסמוך עליהם לא על הזולת. ולא מדרכי דברתי עד הנה. רק למען ינצלו כל יראי ה' מהעונש ואני את נפשי הצלתי עכ"ל:
וכאשר ישתכל המשתכל בדברים אלו יקרע סגור לבבו איך הותרה הרצועה להדפיס ספרי קבלה ואין מקיץ ואין יודע. ואש תוקד בקרבי על ענינים אלו ואביזרייהו:
ומדברי הרבנים קדישי עליונין הנז' יראה כמה יתאונן אדם על שהדפיסו כל ספרי קבלה האמורים ויותר מהמה. ולא עוד אלא בטעיות ושגיאות מה אענה ומה אומר. ודי במ"ש הרבנים הנז'. ומ"ש הרב מהר"ח כהן שרבינו האר"י ז"ל מעולם לא כתב וכו' כמו שהבאתי לשונו לעיל. נראה שכונתו מיום שבא מהרח"ו ז"ל. אבל מקודם כתב קצת. וכל אשר מצא כתוב מהרח"ו מכתיבת ידו יד הקדש עשאו שער בפ"ע. ואני ראיתיו מכ"י מהרח"ו ז"ל עצמו. אך האיש הנלבב ישמור עצמו הן שלא ללמוד כ"א בשמונה שערים שסידר מהר"ש ויטאל וס' דרך עץ החיים וס' מבוא שערים וס' אוצרות חיים דווקא. כי רבו כמו רבו ספרים מלוקטים ודרושים ואומרים שהם מהאר"י ז"ל. ויש לחוש שמא עירבו מזולתו כאשר נמצא כמה פעמים בתוך דרושי האר"י ערב רב עלה אתם והן להרחיק עצמו מלהיות בעצת מדפיסי ספרי קבלה. השומע ישמע ועליו תבא ברכת טוב, ע"כ.
ונהרא נהרא ופשטי', אף אז דער חסידים ברובם האבן מקבל גווען דעם ספר וכנז"ל, מ"מ ביי דער מקובלים הספרדים, אינו מקובל כלל.

veltsman
שר מאה
תגובות: 108
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג מארטש 03, 2014 8:48 pm

תגובהדורך veltsman » זונטאג יולי 15, 2018 2:33 pm

ראו דברי הרה״ק מוהרח״ו בשם מרן האר״י הקדוש
Hebrewbooks_org_35308 (dragged).jpg
Hebrewbooks_org_35308 (dragged).jpg (717.02 KiB) געזעהן 746 מאל

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » זונטאג יולי 15, 2018 2:44 pm

אמנם אין ספר יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' י) שכתב וז"ל:
ונשוב לדעת המקובלים, שנראה דלאו מילתא פסיקתא היא, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות, אולם הנה ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"ד (בקונט' סוד ישרים, סי' ה) שהביא דברי האר"י ז"ל בשער טעמי המצות (פרשת קדושים), שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שערה אחת בכל מקום, כי הם צינורות השפע, ולכן צריך אדם להזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בו, כדי שלא יעקור ויתלוש איזה שערה. ע"כ. וכ' שאין להקפיד כי אם בתולש ועוקר, אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו, ורק הוא חותך מארכו, אין לחוש, כי לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו שער, ועל המדה אין לחוש. וזה ברור. עכת"ד. א"כ לא מבעיא במגלח זקנו שלא כעין תער דלא קפדינן על המדה, וכיון שניכרין שיורי השער שפיר דמי אפילו ע"פ הקבלה, אלא אפילו במגלח כעין תער, כיון שלא נעקר לגמרי ולא הוי השחתה י"ל דמשרא שרי, דאין לחלק בין זקן לשאר מקומות בגוף כיון דכולהו חד טעמא, כמו שסיים האר"י ז"ל דמטעם זה אין למשמש בזקן, ומסתמא אין לחלק בין אם שיורי השער נראין או לא, כיון דלא קפדינן אמדה. וא"כ גם בכעין תער אולי יודה האריז"ל דשרי לפי דברי הגרי"ח ברב פעלים הנ"ל. ואם כי איני יכול להחליט דבר זה, מ"מ בהשקפה ראשונה נראה שכן הדברים. וצ"ע. [ואף על פי שבשו"ת תורה לשמה (ס"ס רטו) כתב שגם לקצוץ ולקצר בזקן העליון אסור, ולא תגע בו יד, נראה שברב פעלים לא ס"ל הכי. ולכאורה הרי גם האר"י ז"ל בשער רוה"ק (דף יא ע"ב והלאה), לא כתב לשון איסור בזה, רק דיבר בלשון של זהורית, שראוי להזהר בזה. והיינו דרך חומרא וחסידות לשרידים אשר ה' קורא. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן ח"א כרך ב (עמוד תמד). ושם צדיק עתק דברי האר"י בכתביו להוכיח כן. אלא שבברכי יוסף (שיו"ב סי' קפא סק"י) כתב, וכל זה מדינא, אמנם ע"ד האמת וסתרי תורה "איסור גמור" הוא לגלח הזקן בשום אופן. וכבר הביאו האחרונים דברי האר"י ז"ל. ע"כ. והוא הלשון שבשער המצות (פר' קדושים), שאיסור גדול מאד הוא. (וכן הוא בכף החיים או"ח סי' שג ס"ק קכז). ודוחק לומר שכל זה אינו רק חומרא. וע"ע בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' יא דף סג ע"ב). ודו"ק]. וע' באגרות הראיה ח"ב (סי' תסו) בשם הגר"ח מוואלז'ין, דמ"ש בזוה"ק נשא (דק"ל), וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא, היינו במגלח בתער, והיינו שליחות יד באיסור. ע"ש.

ראספשע
שר האלפיים
תגובות: 2039
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

תגובהדורך ראספשע » זונטאג יולי 15, 2018 2:50 pm

היינט נאכט די יארצייט פון הייליגן רמ"ע זכותו הגדול יגן עלינו!!

[צום באמערקן, די צוויי יארצייטן פון עמודי הקבלה, דער רמ"ע און דער אריה"ק, זענען איינס נאכן צווייטן, ד' אב, און ה' אב]

veltsman
שר מאה
תגובות: 108
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג מארטש 03, 2014 8:48 pm

תגובהדורך veltsman » זונטאג יולי 15, 2018 3:08 pm

יצחק פון ישיבה האט געשריבן:אמנם אין ספר יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' י) שכתב וז"ל:
ונשוב לדעת המקובלים, שנראה דלאו מילתא פסיקתא היא, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות, אולם הנה ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"ד (בקונט' סוד ישרים, סי' ה) שהביא דברי האר"י ז"ל בשער טעמי המצות (פרשת קדושים), שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שערה אחת בכל מקום, כי הם צינורות השפע, ולכן צריך אדם להזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בו, כדי שלא יעקור ויתלוש איזה שערה. ע"כ. וכ' שאין להקפיד כי אם בתולש ועוקר, אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו, ורק הוא חותך מארכו, אין לחוש, כי לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו שער, ועל המדה אין לחוש. וזה ברור. עכת"ד. א"כ לא מבעיא במגלח זקנו שלא כעין תער דלא קפדינן על המדה, וכיון שניכרין שיורי השער שפיר דמי אפילו ע"פ הקבלה, אלא אפילו במגלח כעין תער, כיון שלא נעקר לגמרי ולא הוי השחתה י"ל דמשרא שרי, דאין לחלק בין זקן לשאר מקומות בגוף כיון דכולהו חד טעמא, כמו שסיים האר"י ז"ל דמטעם זה אין למשמש בזקן, ומסתמא אין לחלק בין אם שיורי השער נראין או לא, כיון דלא קפדינן אמדה. וא"כ גם בכעין תער אולי יודה האריז"ל דשרי לפי דברי הגרי"ח ברב פעלים הנ"ל. ואם כי איני יכול להחליט דבר זה, מ"מ בהשקפה ראשונה נראה שכן הדברים. וצ"ע. [ואף על פי שבשו"ת תורה לשמה (ס"ס רטו) כתב שגם לקצוץ ולקצר בזקן העליון אסור, ולא תגע בו יד, נראה שברב פעלים לא ס"ל הכי. ולכאורה הרי גם האר"י ז"ל בשער רוה"ק (דף יא ע"ב והלאה), לא כתב לשון איסור בזה, רק דיבר בלשון של זהורית, שראוי להזהר בזה. והיינו דרך חומרא וחסידות לשרידים אשר ה' קורא. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן ח"א כרך ב (עמוד תמד). ושם צדיק עתק דברי האר"י בכתביו להוכיח כן. אלא שבברכי יוסף (שיו"ב סי' קפא סק"י) כתב, וכל זה מדינא, אמנם ע"ד האמת וסתרי תורה "איסור גמור" הוא לגלח הזקן בשום אופן. וכבר הביאו האחרונים דברי האר"י ז"ל. ע"כ. והוא הלשון שבשער המצות (פר' קדושים), שאיסור גדול מאד הוא. (וכן הוא בכף החיים או"ח סי' שג ס"ק קכז). ודוחק לומר שכל זה אינו רק חומרא. וע"ע בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' יא דף סג ע"ב). ודו"ק]. וע' באגרות הראיה ח"ב (סי' תסו) בשם הגר"ח מוואלז'ין, דמ"ש בזוה"ק נשא (דק"ל), וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא, היינו במגלח בתער, והיינו שליחות יד באיסור. ע"ש.


לא זכיתי לראות את דברי מרן הבן איש חי, כי המ״מ שהבאת מרב עובדי׳ נ״ע, נראה כך בהיברו בוקס, וכן מלשון שער המצוות לא נראה כן
Hebrewbooks_org_1402 (dragged).jpeg
Hebrewbooks_org_1402 (dragged).jpeg (691.78 KiB) געזעהן 722 מאל

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » זונטאג יולי 15, 2018 3:28 pm

veltsman האט געשריבן:
יצחק פון ישיבה האט געשריבן:אמנם אין ספר יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' י) שכתב וז"ל:
ונשוב לדעת המקובלים, שנראה דלאו מילתא פסיקתא היא, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות, אולם הנה ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"ד (בקונט' סוד ישרים, סי' ה) שהביא דברי האר"י ז"ל בשער טעמי המצות (פרשת קדושים), שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שערה אחת בכל מקום, כי הם צינורות השפע, ולכן צריך אדם להזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בו, כדי שלא יעקור ויתלוש איזה שערה. ע"כ. וכ' שאין להקפיד כי אם בתולש ועוקר, אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו, ורק הוא חותך מארכו, אין לחוש, כי לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו שער, ועל המדה אין לחוש. וזה ברור. עכת"ד. א"כ לא מבעיא במגלח זקנו שלא כעין תער דלא קפדינן על המדה, וכיון שניכרין שיורי השער שפיר דמי אפילו ע"פ הקבלה, אלא אפילו במגלח כעין תער, כיון שלא נעקר לגמרי ולא הוי השחתה י"ל דמשרא שרי, דאין לחלק בין זקן לשאר מקומות בגוף כיון דכולהו חד טעמא, כמו שסיים האר"י ז"ל דמטעם זה אין למשמש בזקן, ומסתמא אין לחלק בין אם שיורי השער נראין או לא, כיון דלא קפדינן אמדה. וא"כ גם בכעין תער אולי יודה האריז"ל דשרי לפי דברי הגרי"ח ברב פעלים הנ"ל. ואם כי איני יכול להחליט דבר זה, מ"מ בהשקפה ראשונה נראה שכן הדברים. וצ"ע. [ואף על פי שבשו"ת תורה לשמה (ס"ס רטו) כתב שגם לקצוץ ולקצר בזקן העליון אסור, ולא תגע בו יד, נראה שברב פעלים לא ס"ל הכי. ולכאורה הרי גם האר"י ז"ל בשער רוה"ק (דף יא ע"ב והלאה), לא כתב לשון איסור בזה, רק דיבר בלשון של זהורית, שראוי להזהר בזה. והיינו דרך חומרא וחסידות לשרידים אשר ה' קורא. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן ח"א כרך ב (עמוד תמד). ושם צדיק עתק דברי האר"י בכתביו להוכיח כן. אלא שבברכי יוסף (שיו"ב סי' קפא סק"י) כתב, וכל זה מדינא, אמנם ע"ד האמת וסתרי תורה "איסור גמור" הוא לגלח הזקן בשום אופן. וכבר הביאו האחרונים דברי האר"י ז"ל. ע"כ. והוא הלשון שבשער המצות (פר' קדושים), שאיסור גדול מאד הוא. (וכן הוא בכף החיים או"ח סי' שג ס"ק קכז). ודוחק לומר שכל זה אינו רק חומרא. וע"ע בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' יא דף סג ע"ב). ודו"ק]. וע' באגרות הראיה ח"ב (סי' תסו) בשם הגר"ח מוואלז'ין, דמ"ש בזוה"ק נשא (דק"ל), וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא, היינו במגלח בתער, והיינו שליחות יד באיסור. ע"ש.


לא זכיתי לראות את דברי מרן הבן איש חי, כי המ״מ שהבאת מרב עובדי׳ נ״ע, נראה כך בהיברו בוקס, וכן מלשון שער המצוות לא נראה כן

Hebrewbooks_org_1402 (dragged).jpeg


ביסט גירעכט אינגאנצן, בפרט אז אין אוצה"ח דער תשובה רעדט אויף אנדערע נושא אינגאנצן, וכנראה ט"ס במראה מקום.

וויל וועלן
שר חמישים ומאתים
תגובות: 348
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך יוני 01, 2016 1:18 pm

תגובהדורך וויל וועלן » זונטאג יולי 15, 2018 4:59 pm

אן אינטערעסאנטע שטיקל אין חיי מוהר"ן, סימן נ"א, לגבי הענין המדובר:

הַתּוֹרָה "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן י"ב הַמַּתְחֶלֶת כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּוֹל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלִים רַבִּים. זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה לְעִנְיַן שִׂיחָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן טָעוּתִים וּמְבוּכוֹת הַרְבֵּה וְקִלְקוּלִים גְּדוֹלִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי שֶׁהוֹלְכִים אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְהִזְכִּיר אָז אֶת בַּעַל הַמְחַבֵּר וְכוּ' שֶׁטָּעָה וְעִוֵּת מְאד עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ שֶׁאָמַר שֶׁהַזָּקָן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁחוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִסְבּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַזָּקָן. [וַהֲגַם כִּי כַּוָּנָתוֹ גַּם כֵּן לְהַתִּיר בְּחוּץ לָאָרֶץ עַל יְדֵי סַם אוֹ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בָּזֶה חִזֵּק אֶת יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הַמְגַלְּחִים זְקָנָם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז]. וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר אֶת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שֶׁגָּמַר אוֹתָהּ. וְאָז הָיָה זֶה אֶצְלִי לִדְבַר פֶּלֶא כִּי אָז לא שָׁמַעְתִּי עֲדַיִן מֵעוֹלָם שֶׁהַמְחַבֵּר הַנַּ"ל אָמַר טָעוּת כָּזֶה, ה' יִסְלַח לוֹ. אַךְ אַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים הַבְּקִיאִים בִּסְפָרִים וּבְסִפּוּרִים כָּאֵלֶּה וְאָמְרוּ לִי שֶׁהוּא דָּבָר מְפֻרְסָם שֶׁאָמַר כָּךְ בַּעַל הַמְחַבֵּר הַנַּ"ל. גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּסֵפֶר שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת ב"ע מֵבִיא שְׁטוּת סְבָרָא רָעָה וְכוֹזֶבֶת הַנַּ"ל, וּכְבָר מָחוּ לוֹ בְּמֵאָה עוּכְלֵי כָּל צַדִּיקֵי וְחַכְמֵי אֱמֶת. וּבָזֶה יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֵיךְ דַּעַת הָאָדָם כּוֹזֶבֶת וְאֵיךְ שֶׁאָסוּר לִסְמוֹךְ עַל שִׂכְלוֹ כְּנֶגֶד תּוֹרַת משֶׁה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. מִכָּל שֶׁכֵּן בְּדָבָר כָּזֶה שֶׁמְּפרָשׁ בַּתּוֹרָה אִסּוּר גִּלּוּחַ הַזָּקָן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: שֶׁעוֹבְרִין עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין וּכְבָר הֲלָכָה פְּסוּקָה שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא חוֹבַת הַגּוּף אֵין חִלּוּק בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ כְּלָל. וְיוּכַל לִמְצא אֶחָד שֶׁעַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ יאמַר סְבָרָא שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית, שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי זֶה שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַתִּיר חַס וְשָׁלוֹם אִסּוּר כָּזֶה חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, וּלְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. אֲשֶׁר רָאוּי לְכָל מְחַבֵּר סֵפֶר לִצְעק עַל זֶה בְכָל מִינֵי קוֹלוֹת, וְצַעֲקַת שֶׁבֶר יְעוֹרֵר עַל פִּרְצָה הַזּאת שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה קָרוֹב בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז לַעֲבר בְּכָל יוֹם חֲמִשָּׁה לָאוִין. כִּי גַּם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז אֵין הַמִּנְהָג הָרָע הַזֶּה מִימוֹת עוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים אַחַר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הִתְחִילָה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת לִצְמחַ בָּהֶם. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם אֻמּוֹת הָעוֹלָם לא הָיוּ מְגַלְּחִים זְקָנָם בִּימֵי קֶדֶם וְזֶה סָמוּךְ אֵיזֶה מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהִתְחִילוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְגַלֵּחַ זְקָנָם וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן רַב בְּתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת הִתְפַּשְּׁטָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהִתְגָּרָה הַיֵּצֶר הָרָע גַּם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִים וְלָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְהִתְחִילוּ אֵיזֶה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים לְגַלֵּחַ זְקָנָם, וְכֵן לָמְדוּ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּתְרַבָּה הַפִּרְצָה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה לָהֶם כְּהֶתֵּר כַּאֲשֶׁר רוֹאִים גַּם עַכְשָׁו שֶׁהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת אֵינָם מְגַלְּחִים זְקָנָם גַּם בְּאַשְׁכְּנַז. וְגַם בַּמְּדִינוֹת הַסְּמוּכִים לְאַשְׁכְּנַז עֲדַיִן לא נִתְפַּשְּׁטָה הָרָעָה הַזּאת כְּמוֹ בְּאַשְׁכְּנַז, רַק כִּי הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מַתְחִילִים בָּזֶה, וְאַחַר כָּךְ טוֹעִים בָּזֶה גַּם הַכְּשֵׁרִים קְצָת. וְגַם עַתָּה כְּשֶׁמּוֹכִיחִים אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, הֵם עוֹנִין שֶׁמְּגַלְּחִין עַל יְדֵי סַם שֶׁמֻּתָּר בֶּאֱמֶת, וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר עַל פִּי הַדִּין וְלא עַל פִּי כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְזהַר הַקָּדוֹשׁ. אֲבָל בּוֹחֵן לִבּוֹת יוֹדֵעַ שֶׁרֻבָּם עוֹבְרִים בְּמֵזִיד וּמְגַלְּחִים בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ בְּיָדַיִם בְּתַעַר, וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים שֶׁבְּתַעַר אָסוּר, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְחִישׁ הַמְפרָשׁ בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא וְהֵם בְּעַצְמָם בְּנַפְשָׁם יוֹדְעִים הָאֱמֶת אִם מְגַלְּחִים בְּתַעַר אוֹ בְּסַם, כַּמָּה יֵשׁ לִבְכּוֹת וְלִצְעק בְּמַר נֶפֶשׁ וְלִבְכּוֹת כְּנַחַל שׁוֹטֵף מֵאֵין הֲפוּגוֹת עַל הַפִּרְצָה הַזּאת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁהִתְחִילָה לִצְמחַ הָרָעָה הַזּאת סָמוּךְ לִמְדִינָתֵנוּ שֶׁנִּמְצָאִים גַּם שָׁם רְשָׁעִים כָּאֵלּוּ הַפּוֹרְקִים על וּמְגַלְּחִים זְקָנָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל פְּלֵטַת עַמּוֹ וְיַצִּיל הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת בְּכחוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְיָבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » זונטאג יולי 15, 2018 5:28 pm

וויל וועלן האט געשריבן:אן אינטערעסאנטע שטיקל אין חיי מוהר"ן, סימן נ"א, לגבי הענין המדובר:

הַתּוֹרָה "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן י"ב הַמַּתְחֶלֶת כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּוֹל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלִים רַבִּים. זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה לְעִנְיַן שִׂיחָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן טָעוּתִים וּמְבוּכוֹת הַרְבֵּה וְקִלְקוּלִים גְּדוֹלִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי שֶׁהוֹלְכִים אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְהִזְכִּיר אָז אֶת בַּעַל הַמְחַבֵּר וְכוּ' שֶׁטָּעָה וְעִוֵּת מְאד עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ שֶׁאָמַר שֶׁהַזָּקָן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁחוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִסְבּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַזָּקָן. [וַהֲגַם כִּי כַּוָּנָתוֹ גַּם כֵּן לְהַתִּיר בְּחוּץ לָאָרֶץ עַל יְדֵי סַם אוֹ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בָּזֶה חִזֵּק אֶת יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הַמְגַלְּחִים זְקָנָם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז]. וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר אֶת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שֶׁגָּמַר אוֹתָהּ. וְאָז הָיָה זֶה אֶצְלִי לִדְבַר פֶּלֶא כִּי אָז לא שָׁמַעְתִּי עֲדַיִן מֵעוֹלָם שֶׁהַמְחַבֵּר הַנַּ"ל אָמַר טָעוּת כָּזֶה, ה' יִסְלַח לוֹ. אַךְ אַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים הַבְּקִיאִים בִּסְפָרִים וּבְסִפּוּרִים כָּאֵלֶּה וְאָמְרוּ לִי שֶׁהוּא דָּבָר מְפֻרְסָם שֶׁאָמַר כָּךְ בַּעַל הַמְחַבֵּר הַנַּ"ל. גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּסֵפֶר שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת ב"ע מֵבִיא שְׁטוּת סְבָרָא רָעָה וְכוֹזֶבֶת הַנַּ"ל, וּכְבָר מָחוּ לוֹ בְּמֵאָה עוּכְלֵי כָּל צַדִּיקֵי וְחַכְמֵי אֱמֶת. וּבָזֶה יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֵיךְ דַּעַת הָאָדָם כּוֹזֶבֶת וְאֵיךְ שֶׁאָסוּר לִסְמוֹךְ עַל שִׂכְלוֹ כְּנֶגֶד תּוֹרַת משֶׁה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. מִכָּל שֶׁכֵּן בְּדָבָר כָּזֶה שֶׁמְּפרָשׁ בַּתּוֹרָה אִסּוּר גִּלּוּחַ הַזָּקָן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: שֶׁעוֹבְרִין עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין וּכְבָר הֲלָכָה פְּסוּקָה שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא חוֹבַת הַגּוּף אֵין חִלּוּק בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ כְּלָל. וְיוּכַל לִמְצא אֶחָד שֶׁעַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ יאמַר סְבָרָא שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית, שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי זֶה שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַתִּיר חַס וְשָׁלוֹם אִסּוּר כָּזֶה חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, וּלְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. אֲשֶׁר רָאוּי לְכָל מְחַבֵּר סֵפֶר לִצְעק עַל זֶה בְכָל מִינֵי קוֹלוֹת, וְצַעֲקַת שֶׁבֶר יְעוֹרֵר עַל פִּרְצָה הַזּאת שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה קָרוֹב בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז לַעֲבר בְּכָל יוֹם חֲמִשָּׁה לָאוִין. כִּי גַּם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז אֵין הַמִּנְהָג הָרָע הַזֶּה מִימוֹת עוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים אַחַר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הִתְחִילָה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת לִצְמחַ בָּהֶם. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם אֻמּוֹת הָעוֹלָם לא הָיוּ מְגַלְּחִים זְקָנָם בִּימֵי קֶדֶם וְזֶה סָמוּךְ אֵיזֶה מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהִתְחִילוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְגַלֵּחַ זְקָנָם וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן רַב בְּתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת הִתְפַּשְּׁטָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהִתְגָּרָה הַיֵּצֶר הָרָע גַּם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִים וְלָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְהִתְחִילוּ אֵיזֶה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים לְגַלֵּחַ זְקָנָם, וְכֵן לָמְדוּ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּתְרַבָּה הַפִּרְצָה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה לָהֶם כְּהֶתֵּר כַּאֲשֶׁר רוֹאִים גַּם עַכְשָׁו שֶׁהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת אֵינָם מְגַלְּחִים זְקָנָם גַּם בְּאַשְׁכְּנַז. וְגַם בַּמְּדִינוֹת הַסְּמוּכִים לְאַשְׁכְּנַז עֲדַיִן לא נִתְפַּשְּׁטָה הָרָעָה הַזּאת כְּמוֹ בְּאַשְׁכְּנַז, רַק כִּי הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מַתְחִילִים בָּזֶה, וְאַחַר כָּךְ טוֹעִים בָּזֶה גַּם הַכְּשֵׁרִים קְצָת. וְגַם עַתָּה כְּשֶׁמּוֹכִיחִים אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, הֵם עוֹנִין שֶׁמְּגַלְּחִין עַל יְדֵי סַם שֶׁמֻּתָּר בֶּאֱמֶת, וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר עַל פִּי הַדִּין וְלא עַל פִּי כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְזהַר הַקָּדוֹשׁ. אֲבָל בּוֹחֵן לִבּוֹת יוֹדֵעַ שֶׁרֻבָּם עוֹבְרִים בְּמֵזִיד וּמְגַלְּחִים בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ בְּיָדַיִם בְּתַעַר, וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים שֶׁבְּתַעַר אָסוּר, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְחִישׁ הַמְפרָשׁ בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא וְהֵם בְּעַצְמָם בְּנַפְשָׁם יוֹדְעִים הָאֱמֶת אִם מְגַלְּחִים בְּתַעַר אוֹ בְּסַם, כַּמָּה יֵשׁ לִבְכּוֹת וְלִצְעק בְּמַר נֶפֶשׁ וְלִבְכּוֹת כְּנַחַל שׁוֹטֵף מֵאֵין הֲפוּגוֹת עַל הַפִּרְצָה הַזּאת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁהִתְחִילָה לִצְמחַ הָרָעָה הַזּאת סָמוּךְ לִמְדִינָתֵנוּ שֶׁנִּמְצָאִים גַּם שָׁם רְשָׁעִים כָּאֵלּוּ הַפּוֹרְקִים על וּמְגַלְּחִים זְקָנָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל פְּלֵטַת עַמּוֹ וְיַצִּיל הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת בְּכחוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְיָבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן


ייש"כ.
ב"ע מיינט מן הסתם באר עשק

וויל וועלן
שר חמישים ומאתים
תגובות: 348
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך יוני 01, 2016 1:18 pm

תגובהדורך וויל וועלן » זונטאג יולי 15, 2018 6:10 pm

אמת; מטעם כמוס האב איך עס נישט געוואלט ארויסשרייבן.

יצחק פון ישיבה
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 02, 2018 4:33 am

תגובהדורך יצחק פון ישיבה » מאנטאג יולי 16, 2018 5:22 am

יצחק פון ישיבה האט געשריבן:
veltsman האט געשריבן:
יצחק פון ישיבה האט געשריבן:אמנם אין ספר יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' י) שכתב וז"ל:
ונשוב לדעת המקובלים, שנראה דלאו מילתא פסיקתא היא, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות, אולם הנה ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"ד (בקונט' סוד ישרים, סי' ה) שהביא דברי האר"י ז"ל בשער טעמי המצות (פרשת קדושים), שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שערה אחת בכל מקום, כי הם צינורות השפע, ולכן צריך אדם להזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בו, כדי שלא יעקור ויתלוש איזה שערה. ע"כ. וכ' שאין להקפיד כי אם בתולש ועוקר, אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו, ורק הוא חותך מארכו, אין לחוש, כי לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו שער, ועל המדה אין לחוש. וזה ברור. עכת"ד. א"כ לא מבעיא במגלח זקנו שלא כעין תער דלא קפדינן על המדה, וכיון שניכרין שיורי השער שפיר דמי אפילו ע"פ הקבלה, אלא אפילו במגלח כעין תער, כיון שלא נעקר לגמרי ולא הוי השחתה י"ל דמשרא שרי, דאין לחלק בין זקן לשאר מקומות בגוף כיון דכולהו חד טעמא, כמו שסיים האר"י ז"ל דמטעם זה אין למשמש בזקן, ומסתמא אין לחלק בין אם שיורי השער נראין או לא, כיון דלא קפדינן אמדה. וא"כ גם בכעין תער אולי יודה האריז"ל דשרי לפי דברי הגרי"ח ברב פעלים הנ"ל. ואם כי איני יכול להחליט דבר זה, מ"מ בהשקפה ראשונה נראה שכן הדברים. וצ"ע. [ואף על פי שבשו"ת תורה לשמה (ס"ס רטו) כתב שגם לקצוץ ולקצר בזקן העליון אסור, ולא תגע בו יד, נראה שברב פעלים לא ס"ל הכי. ולכאורה הרי גם האר"י ז"ל בשער רוה"ק (דף יא ע"ב והלאה), לא כתב לשון איסור בזה, רק דיבר בלשון של זהורית, שראוי להזהר בזה. והיינו דרך חומרא וחסידות לשרידים אשר ה' קורא. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן ח"א כרך ב (עמוד תמד). ושם צדיק עתק דברי האר"י בכתביו להוכיח כן. אלא שבברכי יוסף (שיו"ב סי' קפא סק"י) כתב, וכל זה מדינא, אמנם ע"ד האמת וסתרי תורה "איסור גמור" הוא לגלח הזקן בשום אופן. וכבר הביאו האחרונים דברי האר"י ז"ל. ע"כ. והוא הלשון שבשער המצות (פר' קדושים), שאיסור גדול מאד הוא. (וכן הוא בכף החיים או"ח סי' שג ס"ק קכז). ודוחק לומר שכל זה אינו רק חומרא. וע"ע בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' יא דף סג ע"ב). ודו"ק]. וע' באגרות הראיה ח"ב (סי' תסו) בשם הגר"ח מוואלז'ין, דמ"ש בזוה"ק נשא (דק"ל), וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא, היינו במגלח בתער, והיינו שליחות יד באיסור. ע"ש.


לא זכיתי לראות את דברי מרן הבן איש חי, כי המ״מ שהבאת מרב עובדי׳ נ״ע, נראה כך בהיברו בוקס, וכן מלשון שער המצוות לא נראה כן

Hebrewbooks_org_1402 (dragged).jpeg


ביסט גירעכט אינגאנצן, בפרט אז אין אוצה"ח דער תשובה רעדט אויף אנדערע נושא אינגאנצן, וכנראה ט"ס במראה מקום.

שלום הרב! אחר כתבי מצאתי בספר שו"ת וישב הים [פון הרב יעקב הלל, ח"א סי"ד], שכתב שחכמי הבבלים השמיטו בכוונה תשובה זו משו"ת רב פעלים, ויש דפוסים ששמו תחתיה אחרים, שחששו שתשובה זו אין מקורה מבן איש חי כלל, והאריך לדחות תשובה זו, ולהוכיח שאין מקורה מבן איש חי, אמנם עכ"פ הביא לשונה, ואעתיקה לתועלת המעיינים:

תשובה: מפורש בדברי האר"י ז"ל בשער טעמי המצוות בפרשת קדושים שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שער אחד בלבד בכל מקום ["זקנו" כן הגירסא בשער המצוות], כי הם צינורות השפע, ולכן צריך האדם ליזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בה כדי שלא יעקור ויתלוש איזה שער עכ"ד. ונמצא מפורש להדיא שאין להקפיד אלא בתולש או עוקר השער, שבזה נתבטל הרמז שרומז באותו שער, אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו, ורק הוא חותך מאורך שלו, לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו שער, ועל המדה אין לחוש, וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר, עכ"ל שם.

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 461
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am
לאקאציע: ... והכבוד מוציאין את האדם מן העולם!

תגובהדורך יום זה מכובד » דינסטאג יולי 17, 2018 5:15 am

געהערט נעכטן אז די בני שלשים זי"ע האט געזעהן אין חלום דער רמ"ע מפאנו מיט א בארד, קען איינער פעסטשטעלן די מעשה, און אפשר אויך ברענגן א מקור צו דעם?

אחד מעיר
שר מאה
תגובות: 103
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג יולי 31, 2017 3:11 pm

תגובהדורך אחד מעיר » דינסטאג יולי 17, 2018 8:18 am

היום בקהילות של 'המבשר '
שיחה עם כ"ק האדמו"ר מקאסוב שליט"א על הרמ"ע זי"ע
ועל מסע הקודש לבית החיים במנטובה בחורף ש.ז.


צוריק צו “על הצדיקים ועל החסידים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: אחד מעיר און 19 געסט