רבי מנשה אייכנשטיין בעל אלפי מנשה מזידיטשויב - ווערצקי, ט"ז תמוז תרצ"ד

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

רבי מנשה אייכנשטיין בעל אלפי מנשה מזידיטשויב - ווערצקי, ט"ז תמוז תרצ"ד

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » פרייטאג יולי 22, 2016 1:12 pm

הרה"ק רבי מנשה אייכנשטיין זיע"א מזידיטשויב אבד"ק ווערצקי מח"ס אלפי מנשה ומטה מנשה
בן הרה"ק רבי ישכר בעריש זיע"א מזידיטשויב - בעל מלבוש לשבת ויו"ט
ט"ז תמוז תרצ"ד לפ"ק


רבינו הגה"ק רבי מנשה אייכנשטיין זיע"א מזידיטשויב אבד"ק ווערצקי, נולד בשנת תרכ"ה לערך לאביו הגה"ק רבי ישכר בעריש מזידיטשויב אבד"ק ווערצקי זיע"א, (בן הרה"ק רבי סנדר ליפא זיע"א מזייטשויב זיע"א בן הרה"ק רבי יצחק איזיק מזידיטשויב זיע"א, בן הרה"ק רבי ישכר בעריש מזידיטשויב זיע"א, בן הרה"ק רבי יצחק אייזיק מכפר ספרין זיע"א) ולאמו הרבנית הצדיקת מרת שינדל ע"ה בת הרה"ק רבי מנשה מראפשיץ זיע"א (בן הגה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ זיע"א, חתן הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א).

את שנות ילדותו עשה רבינו בבית אביו הק' בזידיטשויב בצל זקינו הקדוש מהרי"א, אשר חיבב את נינו זה למאוד, ונעתיק בזה מה שסיפר נכדו מוהרא"א ששמע מפיו של רבנו, שבעת שדר רבה"ק ה"מלבוש לשוי"ט" בזידיטשויב בהיותו אברך בחיי רבנו המהרי"א נחלתה פעם זוג' הרבנית שינדל אמו של רבנו בחולי הטיפוס ל"ע, והגיעה למצב קשה, וזה היה בבוקר מוקדם לפני התפילה, ורבנו המלבוש, על אף המצב החמור, היה ירא לבוא לרבנו המהרי"א, כי לא היו מפריעים לרבנו לפני התפילה. רבנו הרה"ק ר' מנשה זי"ע היה אז ילד בן חמש, ואביו, בידעו את חביבותו אצל רבה"ק מהרי"א אמר לו "ס'דאך דיין מאמע, גיי אריין צום זיידן" [הרי זו אמך, הכנס לסבך]. הלך הילד לרבנו מהרי"א, פתח את דלת חדרו וראה את רבה"ק בעבודתו הק' מעשן את ה"לילקע" כמנהגו תמיד קודם התפילה, ופניו היו מאוימים ונפל פחדו עליו ופרץ בבכי. רבה"ק בראותו את הנער בוכה, נשתומם, ופנה אליו ברכות ושאל אותו "וואס איז געשען" [מה קרה], א"ל "אמי חולה וצריכה רפואה". בכל יום הי' רבנו מהרי"א נכנס לתפילת שחרית בשעה 8:30 בדיוק, אותו יום אמר לבנו הרה"ק ר' אלי' זי"ע "היום נאחר את התפילה, וניכנס לחולנית ואח"כ נתפלל". ואכן נכנס רבנו אליה. כשנכנס אח"כ רבנו מהרי"א להתפלל נענה ואמר, שהוא עלה למעלה לבקש עליה, "איך האב געפונען דעם מחותן" [מצאתי שם את המחותן (כנראה הכונה על הרה"ק מראפשיץ זי"ע)], "האב איך איהם אנגעכאפט ביי די פאלעס" [תפסתיו בכנפי בגדו] ואמרתי לו שנכדתו צריכה רפואה, ושצריך לפעול למענה, והלכתי עמו מהיכל להיכל עד שפעלנו.
בהיותו בן שבע נתקשרו בו נכבדות בקשרי שידוכין עם הרבנית הצדקנית מרת שרה ראכיל בת הגה"ק רבי יהושע מדזיקוב בעל "עטרת ישועה" בן הגה"ק רבי מאיר הורוויץ מדזיקוב בעל "אמרי נועם" נכד רבוה"ק מראפשיץ זי"ע. וסיפר נכדו מוהרא"א שהמכתב ששלח האמרי נועם שרצונו ליקח את רבנו לחתן לנכדתו, הביאו לפני רביה"ק מהרי"א במוצש"ק לאחר ס"ש, כשחיפשו את החתן [לומר מז"ט] לא מצאוהו, ותרבה המהומה, כששמע על כך רבה"ק אמר "ער איז אונטער מיין דאך" [הנהו תחת קורת גגי] ויבקשוהו שוב וימצא ישן על הספסל בחוץ סמוך לכותל הבית במקום שתקרת הבית היתה בולטת וסככה עליו.

בשנת תרל"ח בערך, בהיותו כבן י"ג שנה נערכו כלולותיו, ואז נכנס לבית חותנו הגדול ונאצל מהודו, הוא הי' חתנו הראשון של ה"עטרת ישועה" ובנוסף לכך לא היו לו לחותנו בנים עד שנולד לו בנו יחידו הרה"צ ר' אלתר'ל כמה שנים אחרי כן, ועל כן חיבב את חתנו רבנו עד לאחת, והשקיע בו כל מעינו, ורבנו, אשר כבר מנעוריו היה שם לילות כימים בהתמדה וביגיעה בתוה"ק הרבה לשאוב ממעינו הגדול של חותנו שהיה מגדולי הדור.

בהיותו סמוך על שלחן חותנו הגדול נתבשם רבנו רבות מדרכי הלימוד ודרכי העבודה של אבוה"ק מדזיקוב וראפשיץ, וחותם תורת חותנו ה"עטרת ישועה" וחו"ז בעל "אמרי נועם" מוטבעת בדברי תורתו של רבנו הן בהלכה ובפלפול הן בדברי אגדה וחסידות, ואף שהיתה הנהגתו בעיקר עפ"י דרך אביו הק' ואבוה"ק מזידיטשויב מ"מ נהג בכמה ענינים כפי הנהוג בראפשיץ, כגון, המובא להלן בפרק אמרות והנהגות אות ט ואות טו עיין שם. כן ידוע שהי' לאבוה"ק מראפשיץ ודזיקוב דרך עבודה לומר ווערטליך ובדיחותות וגם רבנו הי' נוהג כן לפעמים, [כך ראיתי משמי' דהרה"ק ר' יודאל'ע מדזיקוב זצוק"ל]. בהקדמת בני המחבר לספרו אלפי מנשה עה"ת כתוב שאמר לאנשי ביתו כי בין הצדיקים של גזע ראפשיץ לא הי' המנהג להספיד וישר בעיניו ואינו רוצה שיספידו גם אותו, וכהנה עוד.

לדוגמא על אהבת התורה שלו בנעוריו, סיפר פעם לנכדו מוהרא"א שבצעירותו הי' סמוך על שלחן חותנו יחד עם גיסו הגה"ק ר' עמנואל וולטפרייד זצוק"ל האדמו"ר מפאביניץ, רבי עמנואל הי' צעיר לימים, ואביו שכר ת"ח שילמוד עמו בבית חמיו, ורבנו, מתוך צמאונו לשמוע ד"ת הי' עומד מאחורי ארון הספרים ומטה אזנו כדי לשמוע מה שמלמדו.

כמו"כ כיהן רבנו כרב הצעיר בדזיקוב עד עברו לרישא שם נתמנה לראב"ד כפי שיובא להלן, וחותנו העטרת ישועה שבהיותו מגדולי הדור היו פונים אליו מכל עבר בשאלות בהלכה, הי' רגיל להפנות שאלות אלו לרבנו, כדוגמא לדבר, שאלת הרבנות המוזכרת להלן אות י', כן יעויין בספר תירוש ויצהר להגאון ר' צבי יחזקא' מיכלזאהן זצ"ל סי' ק"י על שאלה שהפנה לרבה"ק מדזיקוב, עונה לו זלה"ק: בסתיו העבר הגיעני מכתבו ... אולם בכל משך ימי הסתיו הייתי מוטל על ערש דוי ובקיץ זה נסעתי למרחץ ובאתי לביתי ש"ז אך חתני הרב הגדול מ' מנשה נ"י ערך תשובה בענין ... אשר שאל ממני חוות דעתי ואקוה כי גם אנכי כאשר יהי' עת מוכשר בעתים הללו לעיין בזה אי"ה ובשבוע הבע"ל ישלח אליו חתני נ"י את התשובה אשר ערך, עכ"ל, ורבנו פותח מכתב תשובתו ג"כ בזה"ל: יקרת מכתבו שערך לכ"ק מו"ח הגה"צ שליט"א וכו' ואין בכחו להשיב לכן פקד עלי להשיב וכו' וכו', עכ"ל, ראוי לציין שרבנו הי' אז כבן י"ט שנים בלבד.
כשנערכה חנוכת הבית לקלויז דחסידי דזיקוב בלונדון נשלח רבנו ע"י חותנו לעמוד במקומו בראש המעמד (הראב"ד דלונדון דיין רבי שמואל יצחק הילמן זצ"ל כיבד אז את רבנו לשבת עם בית דינו לד"ת).

כנזכר, מראשית שנות נעוריו היה גריס באורייתא תדיר בהתמדה נפלאה ובעיון עמוק, ובגיל צעיר כבר היה בקי נפלא בש"ס ופוסקים, ורב גוברי' וחילי' בפלפול וסברא ישרה. ועוד בהיותו אברך צעיר כבן י"ח חיבר את חיבורו הגדול אלפי מנשה על חו"מ. כבן שיתסר שיבסר כבר נשא ונתן עם גדולי הדור במשא ומתן של הלכה וחביבות יתירה נודעה לו מהם, עיין בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קע"ג מיום ד' כסלו תרמ"א [רבנו הי' אז כבן ט"ז] "לכ' הרב המופלג החריף השנון זית רענן בנש"ק וכו'" וכותב שם "ויען כי אין מסרבין לגדול באתי למלאות רצון חותנו הגאון הצדיק שיחי' לעיין בדבריו אף כי אין דרכי להשיב וכו'" עיי"ש. ועיין בשו"ת הרי בשמים ח"א סי' ק"ט מהגאון הגדול בדורו ר' ארי' ליבוש אבד"ק סטרי מיום א' כ"ח תשרי תרמ"ג [בהיותו כבן י"ז-י"ח] "לכ' ש"ב מחו' הרב האברך החריף ושנון מופלג הותיק מלא עתיק בנש"ק כש"ת מו"ה מנשה אייכנשטיין חתן ש"ב הרב הגאון הצדיק המפורסם אבד"ק דזיקוב יצ"ו" ועל אף שהי' מגדולי הרבנים ורבנו צעיר לימים מרבה להתנצל אליו על עיכוב תשובתו ומסיים "ונתתי למכתבך משפט הבכורה ותהי ראשית מלאכתי מלאכת סופרים לתת לך מענה למען חביבותך גבן וכו'" עיי"ש. ועיין גם בשו"ת שערי דעה סימן כ"ט.

בספר בארת המים שי"ל בשנת תרח"ם [אוסף של כמה ספרים מגדולי ישראל, בתוכם גם ד"ת של הרה"ק רבי צבי הכהן מרימנוב זי"ע] מביא המלקט שיש בידו פלפול מרבנו [שהי' אז אברך צעיר] ובדעתו להדפיסו (אך לא זכינו לאורו), ללמדך עד כמה הי' נחשב בעולם התורה.

עודנו סמוך על שולחן חותנו הגדול הוציא לאור בשנת תרנ"ה את ספרו הגדול אלפי מנשה על חו"מ ח"א, הספר עשה רושם עצום בשעתו בעולם התורה ופקיע שמי' טובא ע"י ספרו זה. בענין זה מסר הרה"ח ר' אלעזר אפפלדארפער ז"ל מחסידי רבנו, שבבחרותו בעת למדו בישיבת מהרי"צ דושינסקי בחוסט, שח לו פ"א הגאון מהרי"צ בהתפעלות, מגדלותו בתורה של רבנו, והפליג את חיבורו הנפלא אלפי מנשה על חו"מ שביצאו לאור הפליא את עולם הלומדים, שחיברו רבנו בעודו אברך צעיר.

הספר נעשה נכס צאן ברזל ללומדי חו"מ ובפרט למעיינים בד' הקצה"ח כיון שרבנו מפלפל הרבה בדבריו, ת"ח שבדור הרבו לעסוק בחידושיו, ועי' גם בהגהות מהרש"ם מהגאון מבערזאן [שהי' קשיש מרבנו], שנדפסו לאחרונה עמ"ס הש"ס שמציין לס' אלפי מנשה.

הספר נתעטר בהסכמת חותנו הגה"ק זי"ע הכותב וז"ל:
כבוד חתני הרב הגאון החריף כו' כו' מו"ה מנשה. את אשר בקשת לתת הסכמה על ספרך הקשית לשאול כי כלום אב מעיד כו'. אכן להפצרתך בי אמרתי לרשום שורות שתים כי עיינתי בחיבורך ומצאתי דברים בנויים על יסוד אמת וקו היושר. מלא הוא בחריפות ובקיאות. אקוה כי כל ההוגה בחיבור הלז יתענג בהדברים הנאמרים בהשכל ובתבונה. חכמים ונבונים יהללהו שוכן שחקים יחזק אותך ותשקוד על דלתי התורה ותנחול תורה וגדולה צמודים יחד כנפש חותנך,
יהושע הורוויץ.


נזכיר בזה כמה דברים על גדלו בתורה.
בספר פאר יצחק (תולדות רבה"ק מהרי"א מזידיטשויב) בפרק על נכדי רבה"ק מהרי"א פ' ל"ד אות ב' בכתבו אודות רבה"ק מהרי"ב ה"מלבוש לשוי"ט" אביו של רבנו כתוב שם בזה"ל: באחד המועדים בא רבנו (מהרי"א) אל ביתו (של מהרי"ב) לברכו בברכת החג, רצה למזוג לרבנו את הכוס למען ינוח ברכה אל תוך ביתו, א"ל רבנו בזה"ל דודי רבנו מהרצ"ה זצ"ל ברכני בברכת "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם" אותו הברכה אני נותן לך! וברכה זו נתקיימה במלואה כי כל בניו ובני בניו כולם ת"ח מופלגי תורה וביחוד נודעים לשם בישראל וכו' הגה"צ ר' מנשה שליט"א בעמ"ח אלפי מנשה על חו"מ ותורת האשם. שהיה מקודם ראב"ד בק"ק רישא וכעת מ"מ אביו ברבנות בעיר מונקאטש. עכ"ל.

ואכן נתפרסם רבנו בכל המדינה כא' מגאוני התורה, ובס' אהלי שם (ליקוט שמות הרבנים שבדור, פינסק תער"ב) כתוב כשהיה רבנו ראבד"ק רישא "הוא אחד מגדולי התורה המפורסמים בגאליציען וכו'". הוא נמנה בין גדולי פוסקי הדור ורבים דרשו לשכנו לשואלו הלכה למעשה. גדולי הפוסקים צירפוהו לד"ת, וכל הדבר הקשה יביאון אליו. הרבה תשובות להלכה השיב לשואליו, וסיפר נכדו מוהרא"א שכבר התחילו הוא ותלמידו ומשמשו בקודש של רבנו ה"ה הרה"ח המופלג מו"ה שרגא פייביל גאדינגער ז"ל ועוד ת"ח בסידור התשובות לדפוס והספיקו לסדר מדף שלם של תשובות בעניני עגונות, ולא איסתעיא מילתא להדפיסן עד אשר פרצה המלחמה הנוראה ונאבדו התשובות יחד עם שאר כתביו, ועד היום לא נמצאו, חבל על דאבדין.

סיפר ש"ב הרה"ח ר' אברהם פרענקל ז"ל שאביו הרהגה"צ ר' יוסף חיים זצוק"ל הי"ד הי' ראב"ד בשענדישוב שהי' במרחק לא רב מרישא, והוא עצמו היה בעל הוראה מובהק, והי' מריץ שאלותיו החמורות בקביעות אל רבנו, והרה"ח הנ"ל הי' פעם שליח של אביו להביא שאלה כזו אל רבנו, ונכנס אל רבנו כשעת חצות היום והי' רבנו עטור בטו"ת ונתן לו השאלה, רבנו עיין בה ומיד הוציא קולמוס והפך את הדף וכתב תשובה בצידה השני והשיב לו.

עוד בישבו על כס הרבנות בדזיקוב נדרש רבנו להשיב בענין הנדון שסבב את שאלת הרבנות בעיר גדולה אחת בגאליציא, עלי' חוו דעתם גדולי הדור, ה"ה הבית יצחק מלעמבערג בספרו יו"ד ח"ב סי' ע"ד, הגאון מהרש"ם מבערזאן שתשובתו נדפסה בספרו דעת תורה הל' שחיטה בקונטרס דרכי שלום, ועוד. ועיין בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ו'. ותשובת רבנו ה"ה כתובה עלי ספרו אלפי מנשה חו"מ סי' ח', ובצידה, תשובתו הגדולה של חותנו העטרת ישועה בו מסכים לדברי רבנו. דין תורה זה בא לפני הגאון ר' בעריש הכהן ראפאפארט מראווא ואח"כ גם לפני הגה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא וגם הם פסקו כרב העיר אשר רבנו צידד עמו.

ביותר נתעסק רבנו בענין היתר עגונות ורבות היו התשובות שכתב בענין זה (עיין לעיל אות ט), תשובה אחת נדפסה בשעתו בקובץ התורני וילקט יוסף (שנה י"ג חלק י"ד סי' קצ"ז) בה הוא נכנס לעובי הקורה בענין עגונה אחת אשר המהרש"ם בתשו' (ח"ג סי' קמ"ח) נזדקק להתירה ולא מצא לה מזור ורבנו מצא לה מוצא מכבלי העיגון [אחרי אשר דרש וחקר אצל המו"צ דדזיקוב שהי' הרב שהציע את השאלה בראשונה לפני הגאון מברעזאן (שכבר נסתלק אז לעולמו), אודות נסיבות השאלה ובמה תלה הגאון את פסקו לאיסור - עי' בפנים התשובה] וצירף עמו להיתירא את הגאון ר' אליעזר דייטש אבד"ק באניהאד ותשובתו היא בספרו שו"ת פרי השדה ח"ג סי' ק"י ואת הגאון ר' אברהם מענדיל שטיינבערג מבראד. [ועיין גם בשו"ת יד שלום סי' ע' שמצטרף להתירה].

אחר מלחמת העולם הראשונה בפרט, כשגדל השבר כי הרבה מאחב"י נלקחו לצבא למלחמה ולא שבו, ורבו העגונות בבית ישראל ר"ל, יצא הוא בכח תורתו לתקן את העגונות, והיה תל תלפיות שכולם פונים אליו בשאלות היתר עגונות.

עם הרבה מגדולי וגאוני הזמן הי' לרבנו קשרי ידידות, ורגיל הי' לישא וליתן עמם בהלכה, ואלו הם אחדים מהם הידועים לנו, הגאון ר' יצחק שמעלקיש אבד"ק לבוב בעל ה"בית יצחק" [עי' אלפ"מ סי' ל'], הג"ר יעקל'י מהרימלוב [בהקדמה לספרו "כוכב מיעקב" מביא בנו הגאון מטשעבין קושיא שאמר לו רבנו בשם אביו הגר"י], הג"ר שמואל ענגל מראדימישלא, הג"ר טעבלי מדוקלא ועוד. גם היה רגיל להיוועד עם גדולי פולין וליטא בעיירות המרפא, כגון הגאון ר' מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"אור שמח", הג"ר מאיר דן פלאצקי בעל ה"כלי חמדה", הג"ר אלחנן ווסרמאן ועוד גדולי ראשי הישיבות. נכדו מוהרא"א מסר שהי' עם רבנו פעם במארינבאד (כמדומה) וגם הג"ר אלחנן הי' שם וטייל עמו רבנו ודיברו בד"ת שעות רבות ביום.

סיפר נכדו מוהרא"א שאת החידושי הלכות הנדפסים בסוף כל סדרא בספר אלפי מנשה עה"ת, הוחלט אצלו לצרפם לספרו אחרי אשר פגש פעם את הגאון ר' מאיר דן פלאצקי בעל ה"כלי חמדה", שהראה לו את ספרו אשר הולך ומדפיס פלפולי הלכה על סדר הפרשיות, ומצא הענין חן בעיני רבנו.

בכלל הרבה רבנו לעסוק בכל חלקי התורה אשר לא היו דשים בהם רבים כגון בקדשים וטהרות, והי' מפורסם על כך [מפי נכדו מוהרא"א], ומלבד ספרו הגדול "תורת האשם" בעניני טהרות נדפסו קצת מחידושיו בעניני קדשים בספרו אלפי מנשה עה"ת בחי' הלכות ובקונטרס שבט מנשה. בהיותו מרא דהאי שמעתתא רבו שואליו בענינים אלו. [ולדוגמה עיין בכ"מ בקובץ התורני אוהל מועד שי"ל בקראקא בשנות התר"ן-תר"ס שמביא העורך קושיות משואלים שונים שהציע לפני רבנו, ותירוציו של רבנו עליהם].

כמוחזקת לו מאבותיו הי' רבנו, כגדלו בנגלה, גדול מאד בתורת הנסתר כדרך אבוה"ק מזידיטשויב שהיו מעוז בכרם בית ישראל בחכמת אמת כמפורסם, מני רבנו שר בית הזוהר ה"עטרת צבי" זיעועכי"א ורבה"ק מהרי"א עד אביו הקדוש מהרי"ב שקצה גדלו היא בספרו "מלבוש לשבת ויו"ט", [ועיי"ש בהקדמת רבנו לספר דברים מש"כ אודות אביו הק', וזל"ק, כי ידוע לכל שהי' נפלא בדורו בחכמת הקבלה וכמו שנשמע ממנו איזה פעמים שרק הוא לבדו נשאר מתלמידי א"ז רבינו הקדוש מהרי"א בדור הזה, ע"ש בכ"ד], וגם רבנו, בקיאותו המבעיתה בחלק זה מהתורה, בזוה"ק ובכתבים וכו', נראה בספריו מטה מנשה על מועדים ואלפי מנשה עה"ת. [והתבונן במפתחות לספרים אלפי מנשה עה"ת ומטה מנשה על המועדים במהדורא החדשה היו"ל בזה, וראה אפס קצהו].

סיפר רבנו לנכדו מוהרא"א ז"ל שפעם הוכיחו אביו הק' שיעסוק יותר בספרי מקובלים, ואמר רבנו לנכדו מוהרא"א שכבר אז ידע את המגלה עמוקות רנ"ב אופנים על ואתחנן בעל פה. ואכן המעיין בספריו יוכח בבקיאותו הנפלאה בספרי "מגלה עמוקות", והרבה מאד מהד"ת בספריו אלפי מנשה עה"ת ומטה מנשה מיוסדים על הקדמות מדברי ה"מגלה עמוקות". [כמו"כ מתיסד הרבה מאד על ספר חו"ז ה"אמרי נועם" ועל ספר "מלבוש לשוי"ט" של אביו הק']. כנראה מתוך ספריו אלו גם היה רגיל לשאת ולתת לפני אביו בתורת הח"ן, וקיבל ממנו הרבה בזה, [עיין באלפ"מ פרשת תולדות ד"ה א"י מה, ועוד].

גם רבנו כאביו היה דרכו בקודש לא להבליט גדלו בתורת הנסתר [עיין בהקדמה הנ"ל שכותב רבנו על אביו הק', "ורוב החדושין לא כתב כלל, ואפי' מה שכתב העביר אח"כ קולמס על כמה דרושים בחכמת הקבלה בלי נודע שום בדבר עד שע"י סיבות והפצרות גילה דעתו הקדושה שאינו רוצה שהעולם יחזיקו אותו לבעל מקובל וכו'", ע"ש]. ולא היה דעתו נוחה כשראה אחרים נוהגים פומביות בדברים אלו.

מלבד זאת נתייחד כוחו ברמזי תורה בצרוף ר"ת וגימטריות בספריו מטה מנשה ואלפי מנשה "וכל הרואה ישתומם ויתפלא כמה רב חילי' בחשבון האותיות וצירופי גמטריאות" (לשון בני המחבר בהקדמה לאלפי מנשה עה"ת), וכמה עיקרי תורה שלמים הוציא בדרכו זו.

ע"ד התמדתו הנפלאה ועסקו בתוה"ק לשמה, תקצר היריעה, ונצטט בזה דברי בניו הק' בהקדמתם לספר "אלפי מנשה" עה"ת וז"ל:
"ישמחו וכו' מכ"ק אאמו"ר הרב הגאון הגדול בו"ק חו"פ צדיק תמים מוה"ר מנשה זצ"ל אבד"ק ווערצקי יע"א בן הרב הקדוש מו"ה ישכר בעריש זצ"ל מזידיטשויב ולמעלה בקודש דור דורים משפחה רמה ונשאה אשר לאורן משיאין משיאות מאור יקיר בריבואות הי ניהו הה"ק והנורא דומה למלאך אלוקים מוהרי"א מזידיטשויב זצ"ל והתורה חזרה על אכסניא שלה ומצאה מנוח אצל מטע קודש מנטעי נאמנים אאמו"ר זצ"ל בעהמ"ח ובעודו צעיר לימים כבר יצאה שמו וטבעו בעולם ע"י התמדתו ושקידתו בתורה לילות כימים בעומקה של הלכה, ולא שם לבו מעולם לשום דבר רק כל ישעו וכל חפצו להגות בתורת ד' וכו'. וכאשר קמו ימי הרעה זה כט"ו שנים שהי' נחלה במחלה אנושה וסבבוהו כמה טרדות ופגעי הזמן בכל זאת לא נחו ולא שקטו רעיוניו רק הגה תמיד ברוחו הקדוש חידושי תורה וכמעט בכל לילה בקומו ממטתו כתב חידושי תורה חדשים לבקרים וכמה פעמים צוה לעושי רצונו לכתוב על גליון רעיוני לילה די סליקו על משכבו." עכ"ל,

וז"ל נכדו מוהר"ר אלעזר ז"ל בהקדמתו למהדורת ספר "תורת האשם" שהוציא לאור יחד עם קונט' "שבט מנשה" בשנת תרצ"ב בארה"ב, וכך כותב שם:
"אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' האדמו"ר מזידיטשויב החונה כעת במונקאטש וכו' הוא הגבר הוקם על, עולה של תורה העמיס על שכמו ביחד עם קבלת עומ"ש, וקיים את דברי הרמב"ם ז"ל האומר "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה אל יאבד אחת מלילותיו וכו'" קיים הוא דברים כהויתן, ולא זו בלבד שלא אבד לילה אחת בלי תורה, אלא שלא פסיק פומיה מגירסא בימים לרבות הלילות, כחשיכה כאורה, בעומק העיון בהלכה לאמיתה של תורה, בגמרא וסברא, והתמדתו בתורה הוא כהתמדת זקינו הגה"ק אור עולם מהרי"א מזידיטשויב זצ"ל וכו', אשר כידוע בשער בת רבים, היתה התמדתו בתורה באהבה, בתשוקה, עזה ונלהבה, ברשפי אש שלהבת י-ה, אשר גם גשם ושלג וקור וקרח לא יכלו לכבות אהבתו לתורה, וכו' והיא שעברה בירושה לקדוש אאזמו"ר וכו'" עכ"ל

סיפר נכדו מוהרא"א שהיה לו לרבנו ע"י מטתו שולחן ועליו דיו וקולמוס והיה מתעורר בתדירות באמצע שנתו וכותב חידו"ת שנתחדשו לו על המפה ואח"כ היו מעתיקין אותם על גליון ורוחצין המפה, כן היה נוהג תמיד, גם עד זקנה ושיבה כד' בניו הק' בהקדמה לאלפ"מ הנ"ל. כן אמר פעם לנכדו מוהרא"א שאוהב לכתוב חידו"ת בלילה שאז אין מטריד ואפשר לכתוב בישוב הדעת.
מענין זה שח פעם הגה"ק ר' יודא'לע הורוויץ מדזיקוב-ירושלים, בדברו אודות אם ראוי להיות ניעור בלילות ולעסוק בתורה, אמר בסגנונו המיוחד, שלא כל אחד יכול להיות כמו דודי ר' מנשה'לע, שכאשר היתה באה לפניו שאלה חמורה היה נועל עצמו בחדרו למשך כל הלילה עם "האלבער ביר" [קנקן שכר], בבוקר היה הקנקן ריק ועל השולחן היתה מונחת תשובה להפליא.

גם סיפר נכדו מוהרא"א שהיה מטייל עמו רבות בשנותיו האחרונות וכמעט שלא דברו מילה [במילי דעלמא] כי היו כל מחשבותיו רק בד"ת.

מן הענין להזכיר כאן מה שסיפר נכדו הרה"ח מוה"ר אלעזר ז"ל שבהיות רבנו פעם ביחד עם חותנו רבה"ק בעל "עטרת ישועה" זצוק"ל בעיר המרפא קארלסבאד, טיילו יחדיו רבנו וא' מגאוני הדור ושוחחו בד"ת ורבה"ק ה"עטרת ישועה" טייל מאחוריהם עם אחד מהנציגים החרדים ב"סיים" הפולני, אך אזנו היתה קשובה לדבריהם של רבנו ובן לויתו. באמצע, העיר ה"עטרת ישועה" לרבנו שהוא טועה בתוס' פלוני, אך רבנו המשיך בדבריו, כשהעירו שוב, הטה רבנו ראשו אנה ואנה קצת בתקיפות כאומר "לא", אחרי בואם לאכסניתם, שאלו חותנו, הרי דרכה של זידיטשויב היא בפשטות ובתמימות ומנין לו התקיפות הזו, ענהו רבנו, "כל ימי האראווע איך לערענען תורה לשמה, וועל איך מיך נישט טועה זיין אין א תוס'" , א"ל חותנו, יפה דברת, עיינתי בדבר והצדק עמך.

בשנת תרנ"ז מינה הרה"ק המלבוש זי"ע את בנו מרן רבנו זיע"א למלא מקומו כאב"ד ווערצקי. על שם רבנות ווערצקי הי' רבנו קרוי בעולם.

בשנת תרנ"ט בערך, נקרא רבנו אחר כבוד לעיר ואם בישראל ק"ק רישא, שהיה בה קיבוץ גדול של חסידי דזיקוב, לשמש בבית דינו של האב"ד הגאון ר' יהושע העשיל וואלערשטיין, עם פטירת האב"ד רי"ה הנ"ל בשנת תרס"א נתנו בו קהל החסידים עיניהם למנותו כאב"ד העיר. העיר נתפגלה אז לשלש מחנות, 1. מחנה הבע"ב, שבחרו בהגאון ר' נתן לעווין חתן הגאון הגדול בדורו ר' יצחק שמעלקיש מלעמבערג בעל הבית יצחק, ששימש אז כאב"ד ראהטין. 2. מחנה החסידים שבחרו ברבנו. 3. קהל המתחדשים שרצו רב לרוחם. קהל החרדים ראו אז שאם לא יתאחדו בבחירות לרבנות, יש חשש שהמתחדשים יצליחו במזימתם, על כן ראו צורך להתפשר. הגאון ר' יצחק שמעלקיש ששהה אז ברישא [עבור התמנות חתנו כאב"ד] והכיר את רבנו היטב [עיין באלפ"מ סי' ל' תשובה בד"ת להגאון] אמר אז לרבנו שתהיה החלוקה בבחינת "על פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך" בהתכוונו על פשרה שהמינוים הרשמיים יהיו, ר' נתן לווין- רב העיר, ורבנו- ראב"ד, אך על פי רבנו ישק כל דבר. ואכן ברישא ישב רבנו שנים רבות בכבודו של עולם ומשם יצאה הוראתו לישראל כאחד מגדולי הפוסקים.

אחרי התמנותו כראב"ד ברישא היה רבנו עושה את חדשי החורף ברישא והקיץ בווערצקי. (על אף שלא היה רבנו בקביעות בווערצקי, אך לא נעשה דבר בעיר בלי הסכמתו, וכל פעם שהיה סידור קידושין וכדו' היה הדומ"ץ נוסע לבנו מהרח"י בהוקליווא שהיא בגלילות ווערצקי או אל רבנו כשדר במונקאטש (ששוכנת במרחק לא רב מווערצקי) לקבל רשות).

בשנת תרס"ה בשבתו על מדון כראב"ד בק"ק רישא יצא לאור ספרו הנפלא תורת האשם על שיעור אוכלין ומשקין לקבל טומאה ולטמא אחרים וכה כותב בהקדמת הספר "אודה לד' שיגעתי ומצאתי להבין ולהורות, בעניני טומאות וטהרות, אשר מעט מזעיר דברו במו המפרשים, וגם הראשונים נבוני לחשים, וחנני בחמלתו עלי דעה והשכל להבינם, ולבאר הדברים על מכונם, לעשות ציצים ופרחים, בעליות מרווחים, בדרך הפלפול נמתחים".

וז"ל הקדמת בני המחבר לאלפ"מ עה"ת אודות ה"תורת האשם", "ראוהו גדולים וחרדו לקראתו בו חשף זרוע עוזו בחריפות ובקיאות הפלא ופלא בעניני טומאה וטהרה, הלכתא למשיחא שם יצבור חמרים חמרים ומחדש דברים בענינים זרים, מגלה עמוקות ממסתרים מפזז ומכרכר בכל עוז להאיר לארץ ולדרים".

ספרו זה הינו יחיד במינו בנושאים אלו, בו מקיף כל ענין בבקיאות ועמקות להפליא, לא הניח דבר קטן ודבר גדול, כל תעלומה הוציא אורה בעוצם בקיאותו בשני התלמודים, הרמב"ם והראשונים, וגדולי האחרונים. מבין בתרי הספר ניכרת גם יגיעתו העצומה של רבנו על הספר להוציא סולת נקיה בכל ענין שעוסק בו, וכל דבר ליבן ואיזן וחיקר המון פעמים ואף גרע והוסיף בהוספות שהוסיף לספר אחר גמר ההכנה לדפוס, גם בקונטרס "שבט מנשה" שי"ל עם הספר בהוצאתו השני' הניף ידו שנית בכמה ענינים מהתורת האשם, כמו"כ נמצאו גם הגהות מכי"ק על גליונות ספרו זה.

ה"תורת האשם" נתקבל בחיבה גדולה אצל גדולי תורה, וסיפר נכדו מוהרא"א שבראשית בואו לארה"ב נזדמן לביתו של הגאון המפורסם ר' אליעזר סילבר זצ"ל, אשר קם לפניו והראה לו חביבות יתירה בהודעו כי הוא נכדו של ה"תורת האשם" והראה לו את ספר תורת האשם שלו שהיה מלא הערות על הגליון. כן מוסר ש"ב הג"ר ישכר דב אייכנשטיין שליט"א שבעת לומדו אצל הגאון הגדול רבי אהרן קאטלער זצוק"ל בלייקווד בא אביו הגאון ר' מנחם צבי אב"ד סט. לואיס [ש"ב של רבנו] ללייקווד וכשדבר עמו הגרא"ק ביקש לדעת מהו הקשר המשפחתי שלו לגאון מחבר הספר "תורת האשם" והפליג בהתפעלות בשבח הספר וגאונות מחברו. חותנו העטרת ישועה נתן לו את קונטרסו "קדושה משולשת" בעניני הקרבת במה, לצרף אל הספר הזה.
הספר "תורת האשם" נדפס במהדורה שני' בשנת תרצ"ב בארה"ב ע"י נכדו מוה"ר אלעזר רבנו שלח אליו גם קונטרס מהספר הגדול "שבט מנשה" לצרפו להוצאה ההיא (יתר הספר נאבד בימי הזעם), בו כלל גם כמה הערות נוספות לספר תורת האשם. [מפאת גרעון תנאי הדפוס בארה"ב באותו זמן רבו השיבושים בהוצאה ההיא ולא אבה רבנו להפיצה, כמו כן הקפיד על כך שהספרים נדפסו באותיות מרובעות ולא באותיות רש"י]. נכד רבנו, האדמו"ר מסאסוב בלאנדאן רבי שמחה רובין זצ"ל הדפיס את ה"תורת האשם" יחד עם ה"אלפי מנשה" על חו"מ במהדורת צילום מדפו"ר בירושלים בשנת תשל"ב.

בשנת תשס"ד לפ"ק יצא ה"תורת האשם" לאור מחדש בס"ד ברב פאר והדר ע"י נכדי המחבר, בצירוף ההגהות שרשם רבנו בכי"ק על גליונות ספרו זה, יחד עם קונט' "שבט מנשה".
בריש שנת תרע"ד התלקחה מלחמת העולם בכל עוצמתה ורבים מאחב"י מגאליציא נאלצו לנוע ממקומם ובתוכם רבנו, שברח מרישא לעיר הגדולה וינא יחד עם הרבה מבני גליל וועסט גאליציא, שם סבל עוני ורעבון באופן נורא, כיון ששרר שם מחסור גדול לאוכל, הוא נאלץ למשכן את כל ערכי החפץ היקרים שקיבל דו"ד מבית חמיו, יתר על זאת אבדו לו אז בטלטולי המלחמה רוב כתבי תורתו ובתוכם יתר חלקי הספר הגדול אלפי מנשה על חו"מ שרק חלקו הראשון יצא לאור קודם לכן והצטער רבנו עליהם צער רב, בנוסף לזאת חלה רבנו מאד מהרעב, בהתוודע אביו הק' ממצבו הזמינו לבא אליו לגרוסוורדיין שבאונגארין לשם גלה הוא מזידיטשויב, ואשר שם היה מצבו טוב למדי. וסיפר נכדו מוהרא"א שכשבא רבנו לגרוסוורדיין היה חולה מאד וירד אז ממשקלו כחמישים קילו, גם הקיא דם וחששו מאד לבריאותו, כשבאו להזכירו אצל אביו הק' אמר "בלוט איז געזונט" [דם טוב לבריאות], ואכן הבריא, ולפי דברי הרופאים אח"כ הי' הקאת הדם עזר לרפואתו. ובתום המלחמה חזר רבנו לרישא.

בשביעי של פסח תרפ"ד נסתלק אביו רבה"ק רבי ישכר בעריש במונקאטש, הבשורה הגיעה אל בנו רבנו ברישא אחר החג, למשך השבעה נשאר רבנו ברישא ולאחר מכן בא למונקאטש, שם נחל את כסא כבודו של אביו, וכל העם -חסידי זידיטשויב שהיו אחוזים ודבוקים באביו הק'- ענו אחריו מקודש.

בתקופה הראשונה אחר הסתלקות רבה"ק ישבו על מקומו שני בניו, רבנו, ואחיו הרה"ק רבי משה'לע זצוק"ל הי"ד. הם ישבו בשני חדרים בביתו נאוה קודש של אביהם הק', וקיימו את התפילות וערכו את השלחנות ביחד בבית מדרשו, אכן לאחר תקופה קצרה הותיר ר' משה'לע את מקום קדשו של אביו הק' לאחיו הגדול רבנו, כי ראה שה"עולם" נוהים אחרי רבנו, וחזר לדור בעיר סטרי שם דר מקודם. אף אחרי כן הי' לו לר' משה'לע בית מדרש לעצמו במונקאטש והי' בא לשם לעתים קרובות, הרבה מהחסידים היו נוסעים לשני האחים, והי' נהוג אצל הרבה מהם שיום הא' דיו"ט היו אצל רבנו ויום הב' אצל ר' משה'לע.

סיפר נכד רבנו מוה"ר אלעזר ז"ל שהיה רבנו אצל אביו רבה"ק ה"מלבוש" בפעם האחרונה לפני פורים תרפ"ד – האחרונה לחיי אביו הק', ובצאתו מעמו לחזור לרישא קרא אביו רבה"ק ואמר "ווערצקיער רב, [כך היה דרכו בקודש לקרוא לבניו על שם רבנותם] במגילה כתוב "נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי", מהו השנוי לשון משאלה לבקשה, אלא, ששאלה הפי' כמו ששואלים שאלה אצל רב -אדער יא אדער ניין- אבל בקשה מכרחת -מוז זיין- [כלומר דרישה לקיים הבקשה] ועל כן "נפשי" כשהדבר נוגע לאדם עצמו, אזי "בשאלתי" - אדער יא אדער ניין, אבל "עמי", כשמבקשים על ענין של כלל ישראל, "בבקשתי" דורשין שהישועה תבוא, "עס מוז זיין", ע"כ. ובזה פטרו לשלום. כיון שבזה נפרד ממנו בזה העולם, היה נראה בזה כצוואה לרבנו על ההנהגה, וגם רבנו הזכיר דברים אלו בשעת הקמת המציבה.

אחר פטירת רבנו ה"מלבוש" חילקו בניו הק' - רבנו, רבי משה, ורבי אשר ישעי' (שהי' מלפנים אבד"ק פראכניק) את ספרו "מלבוש לשבת ויום טוב" ביניהם באופן שכל אחד ידפיס שליש, היינו חלק א' בראשית שמות, חלק ב' ויקרא במדבר, חלק ג' דברים ומועדים, ע"פ הגורל נפל לרבנו בחלקו חלק דברים ומועדים, והוציאו רבנו לאור עולם בשנת תרפ"ז במונקאטש בצירוף ספרו "מטה מנשה" על המועדים. רבנו הקדים לספר הקדמה נפלאה בה חשף קרן מאורו הגדול של אביו הק', באספקלריא המאירה שלו, יעויין שם. [לאח"כ קנה רבי משה'לע את חלקו של ר' אשר ישעי' והדפיס חלק א' וב' ביחד, כפי שמזכיר הוא עצמו בהקדמתו].

וסיפר נכדו מוהרא"א מאין היה לרבנו מעות להדפסת הספר בתקופה קצרה, שהיתה ההוצאה גדולה, כי זמן מה אחר פטירת רבנו ה"מלבוש" מת במונקאטש יהודי פשוט אך עתיר נכסין, וקודם שמת נתן הרבה כסף לחברה קדישא שיטמינוהו על יד אהל ציונו הק' של ה"מלבוש", והם נתנו עיניהם בממון ובלי לגלות קברוהו שם, כשנודע הדבר לרבנו, היטב חרה לו על הבזיון ותבע את הח"ק לד"ת אצל הב"ד דק"ק מונקאטש שחייבום לבנות כותל לעומק הקרקע בין מקום מנוחתו של רבה"ק וקברו של הלז, וגם כל הכסף שהרויחו ממכירת החלקה פסק לרבנו להדפיס את ספר מלבוש לשבת ויו"ט של אביו רבה"ק מהרי"ב.

תקופת הנהגתו. כבר בימי שבתו ברישא כראב"ד היה לו לרבנו קלויז לעצמו והיה עורך שולחנו מדי שבת ורבים הלכו לאורו, מ"מ הנהגתו כאדמו"ר החלה במלאו מקום אביו הק' מזידיטשויב. [ואמר נכד רבנו מוה"ר אלעזר שבתחילת שנות נשיאותו כשראוהו פעם החסידים יושב ואומר תהילים, אמרו בבדיחותא שהרבי -שעד אז נודע בעיקר בשל גאונותו- מראה מקום בש"ס לכל פסוק בתהילים.]

מלבד צבור חסידי אביו שנסעו אליו, נתקרבו אל רבנו גם אברכים ת"ח ממונקאטש והסביבה, שהיו באים לשוחח עמו בד"ת [ביניהם היו הר"ר אהרן חיים צייגער שהיה לו קביעות עם רבנו כל יום קודם מנחה, והר"ר מרדכי דוד והר"ר חיים סוניאג, ועוד, גם המשב"ק הר"ר פייבל גאדינגער שעוד שימש בקודש אצל רבה"ק המלבוש היה ת"ח חשוב וחסיד, וגם עמל על ספרי רבנו. גם הגאון ר' יעקב יצחק ווייס ה"מנחת יצחק" [לימים אב"ד ירושלים עיה"ק] שהיה אז אברך היה בא לפני רבנו, הוא מביא בשם רבנו ד"ת במכתב הנדפס בסוף הספר מלבוש לשוי"ט מהדורת ברוקלין תשמ"ח].

גם היו מקושרים אליו מחסידי חותנו ה"עטרת ישועה" זי"ע עוד מתקופת דזיקוב ורישא שהיתה "דזיקוב'ער שטאט". בעיר דזיקוב גופא היה ג"כ קבוצה של חסידי אביו הק', וסיבת הדבר היתה כי פעם אחת בהיות רבנו סמוך עוד על שלחן חותנו הק', שלח לו אביו הק' כי ברצונו לבא אליו לבקרו על שב"ק, ורבנו ה"מלבוש" שבת שם לשב"ק אחת, ואחר השבת באו אליו הרבה מבני העיר להתברך מפיו שהיה מפורסם לפעול ישועות כידוע, הוא פעל שם כמה מופתים, ומני אז היו בדזיקוב חסידים של רבה"ק המלבוש, ונמשכו אחר רבנו. כאשר חזר רבנו מווארשא כשהיה שם על נישואי נכדו מוה"ר אלעזר, שבת לשב"ק בדזיקוב. [גם נסע אז לרישא לשהות בקרב אנ"ש]. כמו"כ הודפס הספר "מטה מנשה" במהדורה מיוחדת כרוך בפני עצמו לדרישת חסידי דזיקוב.

באותם שנים נסע רבנו ללונדון שם היה קיבוץ גדול וקלויז של חסידי דזיקוב [אשר נתחנך ע"י רבנו בימים עברו כמסופר לעיל] ושהה אצלם לזמן מה, חתנו הרה"צ ר' העניך מסאסוב שנצטרף אל רבנו נתקבל אז בכבוד רב ע"י חסידי סאסוב בלונדון, והוא נשאר שם אז ע"פ עצת רבנו וקבע שם את בית מדרשו. בנו הרה"צ האדמו"ר ר' שמחה רובין מסאסוב זצ"ל מילא שם את מקום אביו.

כממלא מקום אביו בחכמה וביראה נודע רבנו גם כגברא דמארי' סייעי', ורבים השכימו לפתחו ונושעו על ידי תפילותיו וברכותיו, והכירו בו כי רוח הקודש נוצצה בקרבו. בכלל, הרגישו כל באי מחיצתו כי גבוה הוא מעל גבוה ולא מחשבותיו מחשבותיהם, ונשגבה עבודתו מאד, כמקובלת וכמסורה בידו מאת אבותיו הקדושים, והעידו בו כי בסוף ימיו היה דומה ממש בהילוכו בקודש ובציור קלסתר פניו לאביו הק'.

סיפר הרה"ח ר' אלי' מערמעלשטיין ז"ל, שפעם תקפתה לאחותו מחלה נוראה שלא היתה יכולה לנשום, וכבר הי' כפסע בינה לבין.... ורצו לרבנו שיפעול עבורה, רבנו נתן להם מפרוסת המוציא שלו להאכיל לחולנית, ומיד כשאכלה הוטב לה ושבה בעז"ה לאיתנה.

סיפר לי ר' יושע שמילאוויטש שיחי' [בנו של הרה"ח ר' מרדכי שמואל ז"ל הי"ד מחשובי חסידי רבנו ומהמקורבים אליו] שזכור לו מילדותו ששמע מידידו בן ציון בן ר' אלעזר ווייזער שזקינו הרה"ח ר' נטע ווייזער מגדולי חסידי רבנו [שעוד זכה להסתופף בצל רבה"ק מהרי"א זי"ע] נחלה מאד לעת זקנותו ונטה להסתלק ר"ל ובא רבנו לבקרו בבית בנו מו"ה אלעזר ששם הי' שוכב, כשנכנס רבנו וראהו שוכב כך קרא בקול "וחיי עולם "נטע" בתוכנו", ומיד קם החולה מהמיטה ואכל, ואט אט החל להבריא עד שהי' לו רפו"ש.

עוד סיפר מה שאירע בו עצמו שפ"א היתה אמו מקשה לילד ושלחו אביו אל רבנו להזכירה, רבנו עמד אצל השלחן ודפק באצבעותיו ואמר לו "לך הביתה הכל בסדר" וכה הי' שילדה למז"ט.
הר"ר שלום יוסף טעססלער ז"ל הי' בעה"ב שדר בלונדון והי' בעל זכרון מפליא בד"ת, הוא הי' רגיל לספר שזכרונו אינו ירושה במשפחתו כי רק הוא היחידי ביניהם עם כח זכרון כזה, והסיבה לכך היא ברכה שברכו רבנו, כי בהיותו ילד [במונקאטש] חלה פעם בדלקת קרום המח (מענינגיטיס) ר"ל, והי' בסכנה גדולה, ובא אביו לפני רבנו ורבנו נתן לו את כיפת ראשו [יארמולקא] וצוה לחובשו על ראש הילד, ואמר "ער וועט האבען א געזונט קעפיל" [יהי' לו ראש בריא].

מעשה פלא סיפר יהודי א' בשם ה"ר מענדיל וואלף קראא [שהיה מגלילות מונקאטש ועלה לירושלים מגולת רוסיא] שסיפר לו ה"ר חיים סטרולביץ שעבד בטחנת הרחיים של הר' ווייזער באונגוואר, והאדון ווייזער בעל הרחיים השקיע המון כסף כדי לשכלל את הרחיים עם המכונות החדשים ביותר וכו', ובבא עת התחלת העבודה עם הרחיים החדשים, והנה הרחיים לא נעים ולא זזים, ויביאו טכנאים ובעלי מלאכה והם ניסו בכה ובכה והרחיים במקומם עומדים, הר' ווייזער אשר עמד להפסיד את כל הונו שהשקיע ברחיים האלו לא ידע את נפשו מרוב עגמ"נ, ובהיותו חסיד של רבנו בא לפניו לתנות את צערו, ויאמר לו רבנו, לך לככר העיר [מונקאטש] ושם תפגוש באחד שיוכל לעזור לך. קם והלך לשם ומיד פגש בארחי פרחי אחד שישב שם, שאלו האדון, האם תבין למאשינען [מכונות], ענה לו, מהיכ"ת, שאלו, האם תהיה מוכן לבוא עמי לרחיים ולעזור לי, אמר לו, לכשתכבדני בסעודה הגונה וכו', ויעש כדברו, אח"כ הלך עמו, ומיד כששם הלה את ידו על הרחיים החל לעבוד, והלך ונעלם לו. ויהי לפלא.

אמנם, עם זאת היו הילוכיו והנהגותיו בפשטות ותמימות וענוה יתירה אשר חבבוהו מאד על הבריות, כי מלבד היותו נוח לשמים בעבודתו ותורתו היה מאד נוח לבריות והעריף נעימות וחביבות על כל סביביו כפי שמעידים כל אשר זכו להכירו.

כשקנו לו פעם שטריימל חדש בכוונה שילבשנו שלא בשעת התפילה, כי השטריימל היה מתעקם מהטלית שלבשו עליו בעת התפילה כמנהג זידיטשויב, צחק על מושג ההתהדרות היתירה הזו. וכשחייט א' מחסידיו תפר לו קפטן חדש והתגלה שבטעות נתפר חצי הבד הפוך, רצו בני הבית להניאו מללובשו, אך הוא לא שמע לקולם, ולבשו כמות שהוא.
האמת היתה נר לרגלו ואור לנתיבתו, וסלד בשקר וכל אביזרייהו - דמיון וכבוד מדומה, מעולם לא הילך בגדולות, וכל תנועה וכל זיז, וכל דיבור וכל חידוש בתורה היתה מנופה אצלו מכל סטיה מקו הישרות והתמימות, והאמת הזכה היתה חותמו, [כשיצא לאור אחד מספריו בדפוס בלתי מדוקדק צוה לגנזו ולא להפיצו], כמו שהמליץ עליו פ"א נכדו מו"ה אלעזר, שלא רק שהיה רבנו "אן אמת'ער גאון" הוא היה ג"כ "א גאון אין אמת".

בשבועות האחרונים סמוך לפטירתו נחלש רבנו מאוד ונסע מביתו במונקאטש לווערצקי לשאוף אויר צח, "וכאשר גברה עליו המחלה רוח הקודש התנוצצה בו כי הגיע קצו ופחד לנסוע מביתו כי נפשו אותה לנוח במנוחה נכונה אצל כנפי אביו הקדוש זצ"ל והקב"ה אשר רצון יראיו יעשה עשה עמו נס ופלא, כי ביום ט"ו בתמוז לעת ערב הובא לביתו ובבוקר השכם עש"ק ט"ז תמוז תרצ"ד יצאה נשמתו בטהרה, השמועה עשתה לה כנפים וכל העיר ומקומות הקרובים באו לתת לו כבוד האחרון ולא הספידוהו כי כן היה רצונו ואמר במסל"ת לאנשי ביתו כי בין הצדיקים של גזע ראפשיץ לא הי' המנהג להספיד וישר בעיניו ואינו רוצה שיספידו גם אותו, ורוח ד' דבר בו כי הי' הוצאת ארונו בעש"ק אחר חצות היום בעת שע"פ הלכה אין להספיד" [לשון הקדמת בני המחבר לאלפי מנשה עה"ת], כמו כן ציוה רבנו שלא לכתוב שבחים על המצבה. בהתאם לכך נחרת על מצבתו כדלהלן:
פ"נ
אדמו"ר
הרב הגאון הצדיק מו"ה
מנשה
זצוקללה"ה
אבד"ק ווערעצקי
בעהמח"ס אלפי מנשה על החו"מ
תורת האשם על שיעורי הכשר אוכלין
מטה מנשה על מועדים
וחיבור גדול עה"ת
ועוד חידושי תורה אשר עודם בכתובים
בן לאותו צדיק קדוש וטהור
מופת הדור מרן ישכר בעריש
אדמו"ר מזידיטשויב זללה"ה
נפ' יום ו' עש"ק ט"ז לחודש תמוז שנת תרצ"ד
תנצב"ה


בניו של רבנו לא היו אז בעיר בעת ההסתלקות, לפני הקבורה נפרד ממנו נכדו הרב דווערצקי, וכל הציבור געה בבכיה, אחר מטתו הלך הקהל הגדול, וכשהחלו לירד גשמים קרא האב"ד הגה"ק בעל מנחת אלעזר שהי' בתוך המלוים "השמים זלגו דמעות על אותו צדיק".
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
רימנובער אייניקעל
שר האלפיים
תגובות: 2480
זיך איינגעשריבען אום: מוצ"ש אוגוסט 10, 2013 10:07 pm

והי עיניך רואות את מוריך.

תגובהדורך רימנובער אייניקעל » פרייטאג יולי 22, 2016 6:49 pm

מלך ביפיו תחזינה עיניך,די לעכטיגע צורה פון רבי מנשה'לע זצוק"ל.
צוגעלייגטע
מנשה 2.jpg

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » זונטאג יולי 24, 2016 2:05 pm

פון די דעמאלט'סדיגע צייטונג אין אידיש

נפטר געווארן דער זידיטשויבער רבי ז''ל
שר וגדול נפל בישראל. פאריגען פרייטאג איז גאנץ מונקאטש אויפגעציטערט געווארן פון דער ידיעה אז דער זידיטשויבער רבי הרה''ג ר' מנשה'לע אייכענשטיין זצ''ל איז אין עלטער פון 69 יאהר נפטר געווארען. ער איז אין די לעצטע וואכען געווען אויף לופט אין ווערעצקי ביי זיין אייניקעל ר' אברהם'ל שליט''א ווערעצקיער רב. ער האט זיך געפיהלט זעהר שוואך און האט אלץ געבעטען, מען זאל איהם פיהרען קיין מונקאטש ווייל ער פיהלט אז זיינע לעצטע טעג קומען. מען האט איהם דאנערשטאג געבראכט א היים קיין מונקאטש און פרייטאג אין דער פריה איז ער נסתלק געווארען.
מען האט מיט דער לויה געווארט אויף זיין עלטעסטען זוהן הרה''ג חיים יוסף אבד"ק הוקלאווא, וועלכער איז געווען אין בודאפעשט, אבער צוליב ערב שבת האט ער נישט געקענט קומען.
די לויה איז געווען אונגעהייער גרויס און די גאנצע שטאדט און די סביבה האט זיך דערין בעטייליגט. הספדים זענען לויטן לעצטען ווינטש פון נפטר נישט געהאלטען געווארען, ריהרענע איז געווען אויפן בית החיים ווען זיין אייניקעל דער ווערעצקיער רב האט געהייסען שטעהן-בלייבען מיט דער מיטה און געבעטען מחילה אין נאמען פון אלע חסידים. ער האט אבגעזאגט קדיש מיט גרויס בכיות.
זונטאג איז זיין עלטסטער זוהן הרה''ג חיים יוסף אהיימגעקומען און איז ערווארט געווארען פון פיל חסידים וואס האבען איהם מסמיך געווען אלס ממלא מקום פון זיין פאטער. געגעבען קוויטלעך און געווינשען מז''ט.
פון זיינע חיבורים זענען בעקאנט "אלפי מנשה'' "תורת האשם'' "מטה מנשה'' "שבט מנשה'' 4 ווייטערע חיבורים זענען בכתב און וועלען ערשט געדרוקט ווערען.
די גרויסע אבידה
ווען א מונקאטשער יוד איז נאר וואס ארויס מפתח ביתו פרייטאג אין די מארגען שעה'ן האט ער זיך גלייך בעגעגענט מיט די אכזריות'דיגע אומגליקליכע אבער פארט אמת'ע ידיעה דאס דער זידיטשויבער רבי ר' מנשה'לע געפינט זיך נישט מעהר צווישען די לעבעדיגע, דאס יודישע הארץ וועלכעס האט שוין אין דעם יאהר איבער געלעבט אזאלכע גרויסע קאטאסטראפעס, די טייכען מיט טרעהרען וואס א יוד האט אין דעם יאהר פערגאסען איבער די פון אונז אוועק גענומענע "גדולי ישראל'' זי''ע ווי דער "חפץ חיים'' "טשארטקאווער רבי'' "לובלינער רב''. און אט ווערט מען בעגאסען מיט א פרישען קוואל פון טרעהרען, הייסט עס אז מיט די גדולים און קדושי עליון וועלכע מ'האט פון אונז לעצטענס אוועק גענומען האט נאך נישט געניג מכפר געווען אויף אונזערע זינד, מיר זענען אזוי שטארק פערזינדיגט אז מ'האט געמוזט האבען א פרישע "מיתת צדיקים מכפרת'' און נאך ווי גרויס אונזערע חטאים זענען אז מ'האט פון אונז אזא גרויסין צדיק אוועקגענומען, ווי פעריתום'ט איז געבליבען די וועלט בכלל אין מיר מונקאטשער יודען בפרט, ווען אזא גרויסער און הייליגער יוד ווי ר' מנשה'לע האט אונז איבערגעלאזט. יא, "ר' מנשה'לע'' אזוי האבען מיר איהם גערופען, אבער צו האבען מיר זיך דען אבגעגעבן א גענויעם חשבון וואס פאר א פערזענליכקייט עס האט זיך אויסבעהאלטען אונטער דעם אזוי ווייניג זאגענדעם נאמען. מיר האבען געוויסט אז ער איז א גאון הגאונים א צדיק תמים א פועל ישועות. מיר זענען געוועהן עדי ראי' און געשטוינט אויף זיין געוואלדיג עניוות, אבער צו הייסט עס אז מיר האבען גענוג געוואוסט וועמען מיר פארמאגען, דאס איז דאך נאר ראשי פרקים פון די מעלות וואס דער גרויסער נפטר האט אין זיך משלים געווען. ווי גינסטיג איז אויסגעפאלען זיין צואה דאס מ'זאל איהם נישט מספיד זיין, ווייל וועלכער ספדן וואלט דען אויף זיך דאס אחריות גענומען איהם מספיד זיין כהלכה "לו דמי' תהלה'' דאס שווייגען איז דער פאסענדסטער הספד.
דער עולם שטראמט פון אלע עקען שטאדט, עס קומען פיהרליך און פיס גייער פון שכנות'דיגע ישובים, עס קומען שפעציעל פיל געפאקטע אויטאס פון די נענסטע שטעדט, וועלכע האבען נאך צייטליך בעקומען די טרויגע בשורה, אלע טראכטען אויב זיי וועלען שוין מער נישט האבען די זכי' דעם צדיק אליין צו זעהן, זאלען זיי כאטש נאר זעהן דעם ארון אין וועלכען עס ליגט דער הייליגער גוף, זאלען זיי כאטש אבגעבען דעם כבוד האחרון פאר זייער רבי'ן וועלכער האט זיך בעטייליגט אין זייער פריידען און ליידען, דער לוי' צוג גייט ראש אין גרויס איילעניש ממש ערב שבת'דיג, מ'מוז דאך נאך געבען די געלעגענהייט פאר די פרעמדע חסידים וועלכע ווילען נאך אויף שבת א היים פאהרען, אבער ווי מ'שטעלט נאר אפ דעם ארון דער עולם זאל מחילה בעטען אט דא פערגעסט מען גור גענצליך אז עס איז פרייטאג נאכמיטאג, מ'פערגעסט אז מברויך נאך אויף שבת א היים פאהרען, יעדער האט שוין גענוג צייט קיינער איילט זיך נישט מעהר. עס האט נאר יעדער אין זינען דעם רבין אין דער לעצטער מינוט צו דערמאנען אין זיינע בקשות, אין אזוי שטייען הונדערטער יודען געבויגען איבערן הייליגען ארון מ'הערט נישט מעהר ווי ביטערע זיפצען און שטילע יללות וועלכעס יעדער וויל אין זיך מיט געוואלט דערשטיקען. ערשט די חברה שמשים ברויכען צו דערמאהנען אז עס איז ערב שבת און הייסען דעם ארון ווייטער טראגען ביז – ביז צום אוהל ווי עס ליגט זיין הייליגער פאטער ווי זיי האבען פאר איהם פארגעגעגרייט א מקום מנוחה פינקט אויפן זעלבען ארט וויי ער פלעגט ארויס גיין אין פאטערס יומא דהלולה... און אזוי איז דאס ביז איצט אויך גענוג הייליגע זידיטשויבער ציון פיל פיל הייליגער געווארען.
חבל על דאבדין! חבל! חבל!

.
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » מאנטאג יולי 10, 2017 11:03 am

היות ס'איז נישט געבליבן תורת רבינו אויף פר' פינחס (ויקרא - דברים פעלט אונז)

לייג איך דא ארויף א ד"ת פון פ' וארא, וואס רעדט פון אונזער סדרה

ויה"ר שיהיו שפתותיו דובבות בקברו, וממרומים ישפיע עלינו כט"ס.
צוגעלייגטע
אלפי מנשה פינחס מתוך פ' וארא.pdf
(229.17 KiB) דאונלאודעד 76 מאל
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
יעקעלע פוקס
שר חמש מאות
תגובות: 878
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 04, 2008 12:22 pm

תגובהדורך יעקעלע פוקס » דינסטאג יולי 11, 2017 6:24 pm

דער מלבוש איז געוועהן קודם רב אין זידיטשוב און שפעטער אין ווערעצקי
אינטערעסאנט אז ר' מנשה איז געווארען רב אין ווערעצקי און ר' משה אין זידיטשוב.
ר' מנשה איז געוועהן עלטער - לכאורה - און דאס ווערעצקי רבנות איז - לכאורה - געוועהן א בעסערע פאסטן/פרנסה משא"כ זידיטשוב, הגם זיי שיינע יחוס איז דייקא געקומען פון זידיטשוב
טעמו וראו כי טוב השם

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » דינסטאג יולי 11, 2017 6:49 pm

דער מלבוש שוין זייענדיג אין ווערצקיא, האט אויפגענומען דעם עלטסטן זון זיינער אלץ רב הצעיר אין ווערצקי דעריבער איז ער דארט געבליבן, חוץ מזה אין זידיטשויב איז שוין געווען מחולק צו אפאר זידיטשויבער אייניקלעך

אבער אפי' זייענדיג אב"ד ווערקצי, איז זיין נאמען געבליבן רבי מנשה'לע זידיטשויב'ער און נישט ווערצקי
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
תמימות'דיגער
שר חמישים ומאתים
תגובות: 445
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג דעצמבער 05, 2016 12:22 pm

תגובהדורך תמימות'דיגער » דינסטאג יולי 11, 2017 6:55 pm

ס'דא אן אייניקל פונעם אלפי מנשה וועלכע וואוינט אין עדיסאן ניו דזשרסי ה"ה הגאון רבי יוסף אייכנשטיין שליט"א וועלכע איז איינער פון די ראשי הישיבה דארטן - גאר א טשיקאווע איד - א חסיד וליטאי צונאזאם.
ער האט לעצטנס איבערגעדרוקט דעם אלפי מנשה גאר שיין.

בילד

איך האב געקויפט דעם ספר [עס איז נאר אויף בראשית שמות] און עס איז א הפלא'דיגען ספר גאונות וחסידות נישט נארמאל. די צווייטע חלק איז מטה מנשה אויף מועדים אויך מורא'דיג שיין. און מ'קען דא און דארט טרעפן זאכן וואס מ'קען אויך איבערזאגן.
ער ברענגט אסאך פונעם טאטן דער מלבוש און פון דזיקוב אויך.
כ'בין א תם - נישט א נער

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » דינסטאג יולי 11, 2017 7:04 pm

תמימות'דיגער האט געשריבן:ס'דא אן אייניקל פונעם אלפי מנשה וועלכע וואוינט אין עדיסאן ניו דזשרסי ה"ה הגאון רבי יוסף אייכנשטיין שליט"א וועלכע איז איינער פון די ראשי הישיבה דארטן - גאר א טשיקאווע איד - א חסיד וליטאי צונאזאם.
ער האט לעצטנס איבערגעדרוקט דעם אלפי מנשה גאר שיין.

בילד

איך האב געקויפט דעם ספר [עס איז נאר אויף בראשית שמות] און עס איז א הפלא'דיגען ספר גאונות וחסידות נישט נארמאל. די צווייטע חלק איז מטה מנשה אויף מועדים אויך מורא'דיג שיין. און מ'קען דא און דארט טרעפן זאכן וואס מ'קען אויך איבערזאגן.
ער ברענגט אסאך פונעם טאטן דער מלבוש און פון דזיקוב אויך.

ער ברענגט בעיקר תורות פון דזיקוב, און דער פלא איז, אז ווען ער רעדט פון דזיקוב, איז רוב רובו תורות פון זיין זיידע (דער עלטער שווער) הרה"ק האמרי נועם זיע"א, און זייער ווייניג פון זיין שווער דער עטרת ישועה.
אזוי אויך האט ער אויף די סדרות אסאך בדברי פלפול אויך ממש גאונות (מ'דערציילט אויף אים אז ס'איז געקומען צו אים א שווערע שאלה, האט ער זיך פארשפארט א גאנצע נאכט מיט א קווארד מעיד און אסאך בלעטער, און צופרי איז דער קווארד געוען ליידיג, און די תשובה אפגעשריבן מיט א מעכטיגע גאונות).
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » פרייטאג יוני 29, 2018 12:36 pm

יעצט די יא"צ, אזוי ווי ביום פטירתו, ערש"ק ט"ז תמוז

זכותו הגדול יגן עלינו להתברך בכט"ס
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com

אוועטאר
הילולא דצדיקיא
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 22, 2014 11:40 am
לאקאציע: באהלי צדיקים

תגובהדורך הילולא דצדיקיא » מאנטאג יוני 24, 2019 6:44 pm

איז דא ערגעץ א בילד פון דעם אוהל, מציבה?
להנציח זכרונם של צדיקים
פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com


צוריק צו “על הצדיקים ועל החסידים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 9 געסט