רבי פנחס (פיניע'לע) טווערסקי מאוסטילא זצ"ל הי"ד - י"ז אייר

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 489
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am
לאקאציע: ... והכבוד מוציאין את האדם מן העולם!

תגובהדורך יום זה מכובד » דינסטאג יולי 25, 2017 4:40 am

פרעגער האט געשריבן:
נודע למשגב האט געשריבן:


כ"ק אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל איז געווען דער סנדק ביי מרן בעל הברך משה זצ"ל, בשהותו בעיר ראצפערט.

מהרי"ד מבעלזא האט געזאגט אז היות די קינד איז א טשערנאבלער אייניקל (נכד רמ"ד מהורנסטייפל) וועלן מיר זיך פיהרן אזוי ווי אין טשערנאביל און די גאנצע משפחה וועלן גיין אנגעטוהן מיט בגדי שבת [געהערט בשם הרה"צ רבי מרדכי טווערסקי בן אדמו"ר מטשערנאביל שליט"א ב"פ וואס האט געהערט מפי הברך משה זצ"ל]

אוועטאר
מומחה יוחס
שר האלפיים
תגובות: 2144
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: דא אינעווייניג

תגובהדורך מומחה יוחס » דינסטאג יולי 25, 2017 9:02 am

דאס איז א דבר ידוע
דאכט זיך מיר אז ווען די ברך משה איז געוועהן אין פעסט ביים בעלזער רבי זצ''ל האט די בעלזער רבי איהם טאקע דערמאנט וועגן די ברית אין געזאגט אז די טאטע ז''ל האט געזאגט אז היות מען איז טשערנאבילער אייניקלעך זאל מען גיין בגדי שבת

אין בשם מהר''א מסאטמאר האב איך נאכגעהערט זאגן נאך מער אז לכאורה ווייל אין אונגארן זענען זיי געוועהן פין די איינציגסטע טשערנאבילער אייניקלעך דערפאר האט דאס געהאט ביי די בעלזער רב רבי ישכר דוב א גרויסע משמעות
ודברים של טעם הם
参考专家

תולעת-ספרים
שר מאה
תגובות: 102
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג ינואר 26, 2015 9:52 am

רבי יוחנן ממוזשאי בן רבי פנחס מאוסטילא

תגובהדורך תולעת-ספרים » דינסטאג יולי 25, 2017 2:55 pm

בניו
ב. הר"ר יוחנן זצ"ל הי"ד, חתן הרה"ק העצי חיים מסיגוט זצוק"ל.


ווייסט איינער אפשר צי ס'איז דא פארשריבען די נעמען פון די קינדער פון רבי יוחנן?

אגב, וואס שטייט אין ספר מושיען של ישראל חלק ה עמ' שסג, אז עהר איז גיוועהן אין מוזשאי ביז זיין טאטענ'ס פטירה אין דאן גיווארען ממלא-מקומו, איז א טעות, ווייל עהר איז פארשיקט גיווארען פון מוזשאי אלס פוילישער בירגער, און דאן גיקומען קיין לעמבערג, און גיפיהרט דארט א שטיקל רבי'סתווע, בעיקר פאר בעלזער חסידים (וואס זענען גיוועהן א חלק ניכר פון די שטאט, כידוע).
אויך וואס שטייט אין שארית לפנחס חלק התולדות, אז זיין רעביצין, די טאכטער פון עצי חיים זי"ע, איז גיהרג'ט גיווארען אויף קידוש השם הי"ד, איז א טעות, ווייל זי איז דארטן נפטר גיווארען אין געקומען לקבר ישראל, און עהר מיט די קינדער זענען א קורצע צייט שפעטער גיהרג'ט גיוורען אויף קידוש השם הי"ד.
אזוי האב איך גיהערט פון א ייד פון קראקא וואס איז גיוועהן אין קריג אין לעמבערג און משתתף גיוועהן ביי זיינע טישען.

אוועטאר
משיח
שר האלפיים
תגובות: 2672
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך יולי 22, 2009 1:09 pm

תגובהדורך משיח » דינסטאג יולי 25, 2017 5:15 pm

תולעת-ספרים האט געשריבן:אגב, וואס שטייט אין ספר מושיען של ישראל חלק ה עמ' שסג, אז עהר איז גיוועהן אין מוזשאי ביז זיין טאטענ'ס פטירה אין דאן גיווארען ממלא-מקומו, איז א טעות, ווייל עהר איז פארשיקט גיווארען פון מוזשאי אלס פוילישער בירגער, און דאן גיקומען קיין לעמבערג, און גיפיהרט דארט א שטיקל רבי'סתווע, בעיקר פאר בעלזער חסידים (וואס זענען גיוועהן א חלק ניכר פון די שטאט, כידוע).



קרעדיט בן בוזי,


נייער מארגען, יום ראשון, מאי 23, 1937.png
נייער מארגען, יום ראשון, מאי 23, 1937.png (339.95 KiB) געזעהן 3224 מאל


נייער מארגען, יום רביעי, נובמבר 18, 1936.png
נייער מארגען, יום רביעי, נובמבר 18, 1936.png (384.83 KiB) געזעהן 3224 מאל


נייער מארגען, יום שישי, נובמבר 20, 1936.png
נייער מארגען, יום שישי, נובמבר 20, 1936.png (150.8 KiB) געזעהן 3224 מאל
Professional bookkeeping for your small business
benyomin@thebookkeepingpro.com | 347-708-2079

אוועטאר
משיח
שר האלפיים
תגובות: 2672
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך יולי 22, 2009 1:09 pm

תגובהדורך משיח » דינסטאג יולי 25, 2017 5:51 pm

נאך איינס
"ווי באקאנט איז דער מוזשאיער רבי, דער זוהן פון אסטילער רב - רבי אין לעמבערג"

נייער מארגען, יום שישי, אוקטובר 29, 1937 (1).JPG
נייער מארגען, יום שישי, אוקטובר 29, 1937 (1).JPG (82.26 KiB) געזעהן 3215 מאל
Professional bookkeeping for your small business
benyomin@thebookkeepingpro.com | 347-708-2079

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 489
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am
לאקאציע: ... והכבוד מוציאין את האדם מן העולם!

נאך א איד וואס געדענקט נאך רבי פיניאלע (מתוך המבשר)

תגובהדורך יום זה מכובד » דאנארשטאג יולי 27, 2017 6:04 am

מאוצרו הטוב

של הרב אביגדור שמחה אפין שליט"א

טומשאוב – ברונקס ניו יורק - עיה"ק ירושלים

מדשן ביתם

טומשאוב וישיבות נודברדהוק

טל אמריו

זכרונות הוד קדומים

לא רבים הם האנשים שבאמתחתם סיפור חיים כה מגוון וכה מעניין, מבית בעלזאי שורשי בעיירה טומשאוב שבפולין, דרך כור ההיתוך של תנועת המוסר בנוברדהוק, פרשת מסירות נפש בארצות רוסיה, הפצת יהדות באמריקה של פעם כרב קהילה בברונקס שבניו יורק, עד בואו לארץ הקודש והתיישבותו בעיר הקודש והמקדש.

דומה אשר לא רק שאין אחד סותר את השני, אלא אחד אף משלים את רעהו, וכל אלו יחד ניכרים באישיותו רבת הגוונים של ר' אביגדור. המתיקות והחמימות הלוהטת אותה ינק מאבותיו החסידים בטומשאוב, לצד עבודת המידות עליה עמל בנוברדהוק. עמל התורה שהביא עמו בישיבות ליטא, לצד מסירות נפש לשמירת הגחלת היהודי כפי שראו אבותיו בבעלזא, כל אלו עמדו לו לאיש שיחנו בנפתולי חייו הרבים.

מביתו בירושלים מפליג עמנו ר' אביגדור עשרות רבות שנים אחורה עוד לימים שהעולם היה עולם. בזכרונו הבהיר לאיו"ט מתאר ר' אביגדור את ההווי והאווירה של העיירה היהודית של פעם, את הסתפקות במועט ומסירות נפש ללימוד התורה בקור ובשלג. השנים היפות בישיבות נוברדהוק וגדולי בעלי המוסר אשר בצילם זכה לחסות.

יריעה בפני עצמה היא פרשת מסירות נפשו בצוק העיתים, כאשר נאנק תחת מגפי הקומנסיטים ויכל להם. ולמרות הכל נשאר איתן בדתו ובדעתו. כאשר רואים את דור ישרים מבורך שזכה ר' אביגור להעמיד, לא נותר אלא לקרוא את מאמר חכמינו "ראשונים דמסרו נפשיהו על קידוש ה' אתרמיש להו ניסא".

"עריסתי בעיירה טומשאוב בפולין לאבי הרה"ח ר' דוד אפען ז"ל שהיה מחסידי בעלזא בעיירה, אבי היה המלמד של העיירה וכמובן שכשלמדתי ב"חיידר" למדתי אצלו. לימים הגיע הרה"צ ר' אריה לייבוש רובין זצ"ל הרבי מטשעשינוב נכדו של הרה"ק משינווא זי"ע, לכהן כרבה של טומשוב, הוא פתח בעצמו תלמוד תורה, ואבי עבר להיות מלמד בתלמוד תורה שלו, כמובן שעברתי יחד עמו.

"אבי היה תלמיד חכם ובר אוריין. כשנפרדתי ממנו בפעם האחרונה עסק בלימוד מסכת עירובין. בכלל כשהיינו ילדים חשבנו שאבא אינו ישן כלל, היות ומעולם לא ראינוהו מכין את עצמו לשינה. כשהלכנו לישון הוא עוד היה יושב ולומד בשקיקה ובשקידה, ואף כשהתעוררנו בבוקר כבר ראינו אותו יושב על יד התנור החם ולומד, כשקול התורה הערב מעורר אותנו ומכניס אותנו באחת לאווירה הטהורה של הבית. כאשר הילדים קמים לתוך אווירה שכזאת, אין ספק שזה משפיע עמוק על הנפש מיד ולדורות.

"צריך לומר שהשפעתו של הרב מטומשאוב על עירנו היתה רבה מאוד ולזכותו אפשר לזקוף זכויות רבות בניהול עניני הדת וחיזוק היהדות. כאשר הגיע הרב מטומשוב לעיירה שלנו הפיך בה חיים יהודיים, מלבד התלמוד תורה שאותו פתח הקים שטיבל משלו, והרבה מתושבי העיר התחממו בתפילות החמות.

"דבר חשוב נוסף שעשה הוא ביסוד תנועת "פרחי אגו"י" לנוער ולילדים, היה זה הצלת נפשות, פשוט וכמשמעו. באותם זמנים היה זה דבר חשוב ונחוץ מאוד, ל היות והתנועות האחרות של המזרחי ביתא ושאר תנועות הציוניים חדרו עמוק לנפשות הדור הצעיר וחוללו שמות. אפשר לראות עוד היום בספר העיר של טומשוב, תמונה של סניף הפועל המזרחי בטומשאוב, כאשר מרבית הנערים חברי התנועה חובשים "קעסקטלעך" חסידיים. כלפי חוץ הם עוד לא העיזו להוריד את הלבוש המסורתי והמקובל, אבל בתוכם פנימה כבר היה הכל רקוב. היו הולכים עם האבא בשבת להתפלל בשטיבל ולאחר התפילה היו מקפלים את הכובע לתוך הכיס ובורחים ליער בכדי להשתתף בפעילות המופקרת של תנועת ביתר.

"הרב מטומשאוב ראה כל זאת כאב את החורבן הגדול, וראה יסוד גדול בכך שהצעירים יהיו מודרכים, לכך דאג שהבחורים המבוגרים יותר יקחו אחריות ואחריות על הבחורים הצעירים, וידריכו אותם הן בלימוד והן בעניינים אחרים, כך שלא ילכו לרעות בשדות זרים, ואפשר לומר שנערים רבים ניצלו בזכותו ולא רק שלא ירדו ביגון שאולה, אלא שגדלו בדרך התורה והמסורה כשאיפת הוריהם ומוריהם. הנוהג בעיירה היה כאשר סיימו את החדר בגיל הבר מצוה, לא הלכו לישיבה, אלא הלכו ללמוד ב"שטיבל" שם ישבו קבוצות בחורים ולמדו יחידים או בחברותא

"גם מי שלא יכל ללמוד כל היום בשטיבל מכיון שהיה צריך לסייע להוריו להביא לחם לפי הטף, או מכל סיבה אחרת, היה לו פתרון באווירה מתאימה. היו כמה חסידים תעשיינים מהעיר לודז' שהביאו לעיירה מכונות ליצור גרביים, והבחורים עבדו שם חצי יום, כשהם יושבים שם עם ה"קסקטים" החסידיים ועובדים באווירה של שטיבל. כאשר את החצי השני של היום הקדישו ללימוד התורה בשטיבל עצמו.

"אבי אמנם היה חסיד בעלזא אבל כמעט ולא נסע לבעלזא מפאת המרחק הרב של הדרך כשבאותו זמן היה צריך לפרנס את משפחתו, ולנסוע לבעלזא באותם ימים היה עורך שעות רבות. התחבורה באזורנו היתה מבוססת רק על עגלות וסוסים, ולכך כאמור כמעט ולא יצא אל הדרך הארוכה.

"זכורני כאשר סיפרו על קבוצת חסידים מהעיירה שרצו לנסוע אל הרבי מבעלזא, לא היה בידם אפשרות לשכור עגלה מרווחת הבעלת שנים או ארבע מושבים כפי שמתאים לנסיעה ארוכה, לכך הצטרפו כעשרה חסידים או יותר והצטופפו בעגלה רעועה אחת. כמובן שאם עגלה שכזאת משך הנסיעה היה בהתאם, וכך התנהלה העגלה לאיטה עוד ועוד. באמצע הדרך עקף את עגלתם כרכרתו המפוארת והמהירה של פריץ העיירה כשהיא רתומה לסוסים אבירים,וכמובן שהיא עברה עליהם ביעף. כאשר ראה זאת אחד החסידים שישב בתוך הכרכרה פתח ואמר, אם לפריץ הערל שנוסע לצמסע ציד או תענוגות אחר מגיע לנסוע בצורה מורווחת שכזאת, אנו החסידים שנוסעים אל הרבי במסירות נפש, וכי לא משורת הדין הוא שמגיע לנו לנסוע בצורה מורווחת על אחת כמה וכמה... ענה לו אחד החסידים בדרך צחות, אכן, אנו החסידים, נוסעים על אחת כמה וכמה, שהנה אנו נוסעים על עגלה אחת, כמה וכמה אנשים....

לאבי, כאמור לא היה אפשרות לנסוע לבעלזא, אך בהיותו חסיד בעלזא לא הסכים ללכת לרבי אחר. וכשהגיע אדמו"ר אחר לטומשוב לא נכנס אליו לקבל את פניו,כי הרגיש בכך פגיעה בבעלזא. מלבד כשהגיע לעירנו הצדיק הרה"ק ר' פניעלע' מאוסטילא זי"ע שהיה חתנו של הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע וגיסו של הרבי, הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע שהנהיג את עדתו באותם ימים. אבי חרג ממנהגו ולקח אותי ואת אחי לקבל את פני הצדיק מאוסטילא. לרבי פינילע היה מראה של איש קדוש ונורא, וכפי הידוע גם היה שכזה, צדיק וקדוש. כאשר נכנסו אליו נהג בנו כמנהג בעלזא, לי שכבר הייתי בר מצוה, נתן הרבי את ידו. ואילו לאחי שטרם הגיע למצוות, הושיט הרבי את ידו רק לאחר שעטפה במגבת.

"פרט נוסף מעניין זכור לי מביקור זה, כאשר הרבי מאוסטילא התפלל תפלת שחרית בבית המדרש של העיירה. היה גם בית הכנסת הגדול של העיירה אבל בו כמעט ולא התפללו יום יום כי היה די גדול והיה קשה להסיקו בימות החורף הקרים, ולכן התפללו ולמדו בבית המדרש. ושם גם התפללתי עם הרבי מאוסטילא תפילת שחרית.

"כפי שהיה נהוג באותם ימים בשטיבלך החסידיים ברחבי פולין, כמעט בכל יום לפני תחנון היה מאן דהוא דופק על השולחן ומכריז כי היום לא אומרים תחנון כי חל בו יארצייט של צדיק פלוני או אלמוני. כך גם עשו באותו יום ולא אמרו תחנון. אמנם עובדה זאת לא מצא חן בעיניו של הרבי מאוסטילא, ולאחר התפילה אמר על כך במליצה, אמרו חז"ל "מכה שלא כתובה בתורה זו מיתת צדיקים", כלומר המכה הזאת שמכים לבטל תחנון בשל מיתת צדיקים, היא מכה שלא כתובה בתורה, ואין לה מקור בכתובים...

"האנשים הסתפקו במה שהיה שלהם. בימים ההם לא היה שפע, ודאי לא בסביבתנו, אבל גם לא חשנו מצוקה ומחסור. גם אם תפריט המזון היה דליל, הוא סיפק את צרכינו הבסיסיים. מידי פעם היינו מקבלים הפתעה על התנהגות טובה בדמות של מטבע חמש גרושעס, כדי לקנות בו משהו בחנות. המבחר לא היה גדול, היינו צריכים לבחור בין סוכרייה קטנה לבין קוביה קטנה של חלבה, אבל האושר היה גדול, מי חשב על דברים שכאלו בסתם יום של שיגרה. גם בבית לא היו אביזרים מיותרים, תנור החימום שהיה שקוע באחד מקירותיו של הבית לשם חימום הבית, שימש גם לבישול ולשמירת חומו של המזון, כמובן גם לשמירת חומו של הטשלונט של שבת...

"ברחובות לא היו פנסים כלל, וכאשר הגיע הלילה חושך כבד שרר בכל העיר. בימי החורף הקצרים הלכנו לחיידר השכם בבוקר כשפנסים בידינו, בכדי שלא ניפול בשלוליות הבוץ והמים שמילאו את הרחובות. הפנסים היה לא דבר אחר מנרות שהיו מכוסים מארבעת הצדדים בכדי שלא יכבו ברוח. ליתר בטחון לקחנו עמנו גם קופסת גפרורין אם הנר יגמר או שהרוח תצליח בכל זאת לכבות את ה"פנס"... כשאני מספר על ימות החורף המשולגים והדרכים שמלאו בוץ ורפש, נזכר אני כאשר ביום חורפי אחד נסענו כולנו במזחלה לחתונה מחוץ לעיירה, באמצע הדרך התהפכנו וצנחנו הישר אל תוך השלג בבגדי החתונה הנקיים... גם את זה היו צריכים לקחת באותם ימים בחשבון...

"טומשוב עצמה כמו רוב העיירות ברחבי פולין, היתה עיירה ענייה. לא היה דבר ממשי בכדי שתושבי העיר יוכלו להתפרנס בו. יהודים ששפר עליהם חלקם והיו להם חנויות משלהם היו כבר נקראים ה"גבירים של העיירה". היו אנשים שנסחבו הלוך וחזור בכדי להביא כמה עופות מהכפרים הסמוכים והרוויחו זולטי אחד או שניים על כך. כמובן שגם לא היו מקררים ובכדי לשמור על האוכל שלא יתקלקל היו מאכסנים אותם בחדר צר ואפל ללא חלונות, כך שהשמש לא יחדור לתוכו. מידי כמה ימים היינו רוכשים בשוק מוצרי מזון טריים וכך פחות ויותר מצליחים לתמרן. הקרח גם הוא היה מוצר של מותרות ובו השתמשו רק בכדי להוריד את החום או דברים חשובים ונחוצים אחרים. ואיך שמרו על הקרח ? דודי היה סוחר קרח, בימות החורף היה כורה את הקרח מהנהר הנקפוא, כיסה אותם בכמויות גדולות של נסורת וכך נשמר הקרח עד שאלו שנזקקו לכך היו באים לרכוש בלוק קרח לפי הצורך.

"כך חלפו ועברו שנות ילדותי בטומשוב עיירתי. נעשתי בר מצוה, ואני בן העיירה החסידית טומשוב הפחתי לבחור בישיבת נוברדהוק הליטאית הידועה בלימוד ועבודת המוסר שלה. בכדי להסביר איך קרה הדבר, יש להקדים כי העיירה טומשוב עומדת על אם הדרך שבין לובלין ולמברג. בדרך הראשית המובילה מדרום העיר אל למברג, מצויה העיירה בלזיץ, שלפני מלחמת העולם הראשונה שמשה גבול בין רוסיה הצארית לבין אוסטריה. תחנת הרכבת של זליץ שימשה גם את העיירה שלנו לקשר עם העולם החיצון, העברת סחורות, יציאה לערים הגדולות בפולין וכו'.

"בתחילת שנות העשרים, לאחר שהמשטר הבולשביקי החל במסע הרדיפות נגד מוסדות הדת היהודיים, החלה ישיבת נוברדהוק בראשותו של "האלטער מנוברדהוק" ה"ה הגה"צ ר' יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל, ליסוד ישיבות רבות ברחבי רוסיה ואוקראינה. והכל באופן בלתי לגאלי, תוך כדי הברחת הגבולות, בכדי שלא להיתפס ביד משמרות הגבול הרוסיים.

"הישיבה המרכזית באותו אזור הוקמה בבילאסטוק, בראשותו של חתנו של ה"האלטער" הגה"צ ר' אברהם יפה'ן זצ"ל. ישיבות נוספות הוקמו בוורשה, מעזריטש, בסמיאטיש, פינסק, וכן היתה עוד ישיבה בבלריס. יצוין שמלבד הישיבות הגדולות בעיירות הנ"ל, לכל ישיבה היתה גם ישיבות קטנות שהיו תחת פיקוחם של הישיבות הגדולות. כמובן שכל הישיבות התבססו על שיטת נוברדהוק הידועה, דגש חזק על לימוד המוסר, עבודת המידות, וביטול היש שלא להתפעל משום דבר בעולם.

"האמת יאמר שרשת ישיבות אלו שנקראו "בית יוסף", היה הצלת הדור הצעיר, ונתן דחיפה גדולה לבני הנוער להמשיך בישיבות הקדושות, בזמן שלהיות "ישיבה בחור" לא היה דבר מובן מאליו במקרה הטוב ובמקרה פחות טוב יעד ללעג, וכשמוספים לכל זה את הנסיונות שעמדו בפני הנוער מצד תנועות הציונים, נמצא שכל ישיבה שהוקמה ולקחה תחת חסותה מספר כזה או אחר של בחורים היה זה בבחינת הצלת נפשות של ממש.

"ואכן על התופעה המופלאה של רשת ישיבות "בית יוסף" נוברדהוק, נוכל למצוא בעבודה שבכניסה של ישיבת "בית יוסף" בביאלסטוק היתה פרוסה מפה גדולה עליה היו מסומנות כל העיירות קיימים סניפי "בית יוסף". כך גם זה נראה במפה, כל ישיבה גדולה סומנה בצבע אחד, ותחתיה היו עוד כמה ישיבות שסומנו גם באותו צבע אחיד. כך היה אפשר לקבל תמונה מלאה מהרבצת תורה האדירה בכל רחבי פולין לאורכה ולרחבה, הכל מזכותו של אותו זקן "האלטער מנוברדהוק".

"ואיך מגיע בחור חסידי מטומשוב לנוברדהוק ? בתחלה הגיע נובקדהוק אלי. אכן כך, בעיירה החסידית טומשוב, נפתח גם סניף של נוברדהוק. היה זה באחד מימי החנוכה, כאשר הגיעו לעירנו שני בחורים נובהרדוקאים, מישיבת "בית יוסף" במעזריטש. בעיירה הודבקו מודעות המזמינות את הציבור הרחב לשמוע דרשה מאותם שני בחורים. היה זה חידוש גדול כי ידעו שבחורי נוברדהוק לבושים בחליפות קצרות, והיו אף שכינו אותם "גלוחים", ע"ש הזקן המגולח שהיה לרבים מהם, ומה כבר יכולים בחורים אלו למכור לנו...

"האמת יאמר שבעיירה כבר הכירו התושבים את נוברדהוק, היות וראש ישיבת נוברדהוק בלודמיר רבי שרגא מגיד שהיה מגדולי תלמידיו של "האלטער", הגיע לעיתים קרובות לטומשוב בכדי לגייס כספים עבור ישיבתו, והופעותיו עשו רושם עז על התושבים. מה עוד שר' שרגא עצמו היה לבוש בבגדי חסידים, רק היה ילד ליטא עם מבטא ליטאי וכל השאר. אולם בכל זאת היה זה דבר היסטורי ששני בחורים מנוברדהוק ישמיעו דברים בפני תושבי העיירה החסידית, אני נזכר כאשר אחד מאותם בחורים לבש חליפה שחורה, אבל הכפתורים בלטו בהיותם תפורים בחוט לבן בדווקא...

"מסיבה זאת לבד כבר הגיע קהל גדול לבית הכנסת, וגם בעזרת נשים, וכאשר הבחור הראשון נעמד על הדוכן ופתח את פיו, אחז את הציבור תדהמה והשתוממות. בדבריו החוצבים חישמל את הקהל בדרשה מלאת תוכן שהיתה בנויה בפסוקים ומאמרי חז"ל לרוב, האנשים ממש יצאו מגדריהם, ואכן הביקור גם הניב תוצאות של ממש.

"הביקור של שני הנובהרדוקאים הניח את היסודות ליסוד סניף נוברדהוק בעיירה. הוקם ועד שחבריה היו מטובי העיר ועסקניו, על מנת לפעול להגשמת ההחלטה. ואכן מיד לאחר חג הסוכות החלה הישיבה לפעול באחד מ"השטיבלך" החסידיים. עשרים בחורים מהישיבה בלודמיר באו לתת חיזוק לישיבה בטומשוב. בישיבה היה צוות מושלם שכלל ראש ישיבה, מנהל, שני מגידי שיעורים ועוד. וכך הוקמה בעיירה החסידית המובהקת ישיבה ליטאית של ממש, שבמשך הזמן הלכה וגדלה עד שבאחת התקופות מנתה כבר מאה בחורים שבאו לטומשוב מערי הסביבה. אך לאחר שנתיים ימים נסגרה הישיבה ועברה לעיירה הסמוכה כמעלניק. אבל שמה הטוב של הישיבה עוד נותרה בעיירה ורבים רחשו לה אהדה רבה.

"כיון שכן היו תושבים בטומשוב ששלחו את בניהם ללמוד בסניפים של ישיבת נוברדהוק. כך נסע אחד הבחורים ושמו ר' מנשה פורער ללמוד בישיבה בלודמיר, וכאשר שב לביתו לקראת פסח סיפר על ההנאה והסיפוק הרב שיש לו בישיבה בלודמיר. משפחתו שהיתה מיודדת עם משפחתינו שכנעה את משפחתי כי כדי ורצוי מאוד שגם אני אסע ללמוד בלודמיר ואספוג לקרבי את האווירה המיוחדת. מה גם שכאמור ראש הישיבה הרב מגיד, היה דמות מוכרת ונערצת על תושבי העיר, וכך לאחר פסח נסעתי ללמוד בלודמיר.

"החידוש בלודמיר היה שתלמידי הישיבה כולם היו בחורים שהגיעו מעיירות בפולין וחבשו "קסקעטלעך" חסידיים כמוני, אך נוסח התפילה היה אשכנז. לישיבה לא היה בנין משלה ובכל חודש היינו עוברים ללמוד בשטיבל אחר ברחבי העיירה. כך חזר ונשנה המראה שבכל חודש נדרשנו להעביר את הגמרות וספרי המוסר הרבים וכל הציוד ממקום למקום. כמנהג באותם ימים הבחורים קיבלו את מזונם בבתי בעלי הבתים. היה לי סיעתא דשמיא שגורלי נפל לאכול מידי שבת בשבתו ומידי יום רביעי בשבוע אצל ר' משה הינך, חסיד רודמסק מעשירי העיר ומנכבדי הקהילה היהודית, שדאגו לי ממש באופן אישי.

"מגידי השיעור בלודמיר היו בחורים מהישיבה בביאלסטוק שנשלחו ללמד בלודמיר. ראש הישיבה ר' שרגא מגיד היה מוסר לפנינו שיעור ושיחות מוסר. לא היה בחור שלא נכנס לשיעוריו של ראש הישיבה.

"לאחר שנתיים של לימוד בלודמיר, כאשר התכוננתי לנסוע הביתה לפסח, אמר לי ראש הישיבה כי לאחר הפסח הוא מתכוון לשלוח אותי עם עוד מספר בחורים ללמוד בביאלסטוק, היה זה עליה בדרגה. הוא הציע לי שלא אגלה זאת לאבי כי יתכן ולא יסכים לכך מחמת מרחק המקום בעוד שלודמיר היתה די קרובה לטומשוב, מה עוד שביאלסטוק היה כמה ממש כור ההיתוך של נוברדהוק, בעוד שלודמיר נחשב רק לסניף.

"כאשר שבנו הביתה לפסח בדרך חזרה עברנו דרך העיירה ראבישוב, ושמנו לב כי יש תכונה גדולה במקום והעיירה נראית חגיגית מאוד. התברר כי הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע הגיע לעיירה בכדי להשתתף בחגיגת ההכתרה של אחיינו רבי יוחנצ'ה טברסקי לרבה של ראבישוב. נשארתי במקום בכדי להשתתף בחגיגה, וכמובן שאבי שהיה חסיד בעלזא שבע מכך הרבה נחת.

"כאשר שבתי לאחר פסח ללודמיר, שלח אותי ראש הישיבה יחד עם עוד מספר בחורים לביאלסטוק, הוא כתב מכתב לראש הישיבה רבי אברהם יפה'ן זצ"ל והתקבלתי לישיבה. המצב הגשמי של הישיבה בביאלסטוק היה קשה בהרבה מאשר הורגלנו בלודמיר, אך נמנעתי מלכתוב על כך להורי בכדי שלא לצערם. אל אף הבנין הפנימיה כבר עמד על תילו, שזה לבד היה דבר גדול באותם ימים, לא הספיקו החדרים לכל הבחורים. במשך מספר חודשים הייתי ישן על ספסל בבית המדרש, לבוש בבגדי, כשמעיל החורף משמש לי לשמיכה, ומגבת מקופלת מתחת לראשי. אמנם לא הייתי יחידי בקהל, ושעה שקול החזן הפותח בתפילה היה נשמע בחלל, ראיתי כמה וכמה בחורים מתרוממים מכל פינות ההיכל כשחבלי שינה בעיניהם.

"גם כשכבר קיבלתי מיטה בחדר, הייתי צריך להתחלק בה עם בחור נוסף ולישון במשמרות. חלק מתלמידי הישיבה ישנו במחצית הראשונה של הלילה, וחלק במחצית השניה. את האוכל קיבלו כל התלמידים במטבח הישיבה, אבל לא פעם יצאנו מהמטבח רעבים. כשמביטים על תלמידי הישיבה דאז, לא ניכר כי הם סבלו מרעב, אבל האמת היא, שהיו ימים שאפילו לחם לא קיבלנו. השקענו את כל כולנו בלימוד והבנו שאם אין לחם סימן שבאמת אין, והמתינו בסבלנות עד שהגבאי המיוחד לכך ישיג מעט לחם ונוכל להשקיט את הרעב.

"בשל מזג האאויר הקר שרר באזור, בשעת הלימוד ישבנו כולנו לבושים בכל הבגדים שהיו ברשותינו, סוודרים חליפות, וכו'. בתפילה שליח הציבור לא היה מתעטף בטלית, מכיון שלא היה לישיבה כסף לרכישת טליתות. במקום זה הוא היה מניח על חליפתו בגד ארוך שלו או של אחר. גם ספרים כמעט ולא היו. חתנו של ראש הישיבה, הגה"צ ר' יהודה לייב נעקריץ, היה אחראי בעצמו על אוצר הספרים, ומה כבר היה בו ? ארון אחד של ספרים ! הארון כלל ש"ס וילנא גדול, רמב"ם, שיטה מקובצת, רשב"א, פני יהושע ושאר מפרשים יסודיים בלבד. אם רצית לעיין בספר פנית לר' יהודה לייב במקומו בכותל המזרח, וזה קם ופתח בפניך את הדלת. לעיין יכלת רק בתוך החדר, על שולחן אחד קטן, ומיד כשסיימת ננעלה הדלת אחריך.

"גם נסיעה הביתה אפילו לחגים לא בא בחשבון, בשל המרחק הרב והעלות שהיתה כרוכה בכך. אבל הלימוד בהתמדה ובמיוחד שיחות המוסר והועדים, חיזקו ועודדו אותנו בכל המצבים. הכל היו נכנסים לשיעורים, במיוחד לשיעוריו של ר' אברהם יפה'ן.

"שני זרמים של בחורים היו בביאלסטוק, היו כאלה שלמדו גמרא כל היום, ולמדו גם מוסר בסדר המיועד לכך. והיו אחרים שישבו שעות בבית המוסר, מתהלכים מכותל אחד למשנהו. משננים בקול אמרות ורעיונות במוסר ומבטלים את העולם והבליו בעיני עצמם. פעם בתקופה היו הבחורים יוצאים מהישיבה ל"בדידות" כלומר שהות לפרק זמן של כמה ימים במקום שקט ורגוע, לחשיבה והתרכזות בעבודת המוסר ובעבודת המידות. אבל אני לא הייתי מהסוג הזה.

"קבוצת המוסרניקים בישיבה ניסו להשפיע על הבחורים שלא היו בעלי מוסר שיעברו לחבורתם, זוכרני את הבחור ר' שלמה פיגא, שהגיע לישיבה שנה לפני, קבוצת המוסר השפיעו עליו בכל כוחם שיעשה "מוסרני'ק" עד שהצליחו בכך. שמחתם היתה כה גדולה עד שבאותו יום בו עבר לחבורת במוסר, יצאו לפני מעריב בריקוד מיוחד לכבוד המאורע. ראש הישיבה עמד במזרח, והם רקדו ושרו. כיון ששלמה בא מהעיר מאקובה הם שרו "אוי, שלמה מאקעבער האט זיך גיביטן, זאל עס די גאנצא וועלט וויסן" (שלמה מאקעבער השתנה, שכל העולם ידע !) כך שרו שוב ושוב עד שראש הישיבה סימן להם בידו "גענוג שוין" (די כבר), גם עלי ניסו מאוד להשפיע אך הם לא הצליחו. יש לציין שאותו בחור אכן הלך בדרך המוסר ויסד כמה ישיבות בארה"ב ברוח זו, ביניהם ישיבת "שערי יושר".

"בזמן השלישי ללימודי בישיבה, לאחר חג השבועות ניגש אלי ראש הועד שלי והודיע לי, כי הוחלט בישיבה לשלוח אותו לפוש בעיירת הנופש "לאפע", שהיתה לא רחוק מביאלסטוק, כשהם מציידים אותי במכתב לרב העיירה. הגעתי ללאפע והלכתי מיד לרב העיירה ושמו הרה"ג ר' אלעזר דאקטר, אשר הוא יחד עם הרבנית קבלו אותי בסבר פנים יפות, ומיד הציעו לי להתארח בביתם למשך כל זמן התקופה שאשהה במקום. למדתי עם הרב יורה דעה והוא גם לקחני עמו בצאתו לבית המטבחיים, שם הציג בפני את כל השאלות שהתעוררו במהלך השחיטה והבדיקה. כך זכיתי לבלות בנעימים ובאווירה טהורה ומיוחדת את ימי הנופש, מה עוד שבתום התקופה הזמין אותי הרב להתלוות עמם לנופש של מספר ימים ביער אסלו שליד לאפע, גם שם נהנו עד מאוד.

בשובנו מן היער, חיכה לי בבית מכתב מראש הועד שלי, ר' משה האלץ, בו הוא כותב כי בישיבה כבר נושבות רוחות חודש אלול, וכי ההתמדה בתורה כמו בלימוד המוסר חזקה ועצומה, ועוד מעט תהיה גם לי הזכות הגדולה לחזור לישיבה ולהיסחף בהתלהבות הגדולה והקדושה הזאת כאחד מן החבורה. כך גם כתב לי, כי הרבה בחורים רצו לנסוע כמוני לחופש אבל "אתה זכית במה שתפסת". לא היו מספיק אפשרויות להנפש בתנאים הקשים ההם.

"תקופת הנופש חלפה מהר מאוד, וכבר היה עלי לחזור לישיבה. הרב והרבנית עם עוד כמה מקורביהם עשו לי הפתעה מרעישה בהודיעם כי החליטו לתפור לי חליפה חדשה. הם הביאו חייט לתפור לי אותה מיד. נפרדתי מהם בלבביות, והודתי להם על הכנסת אורחים הנפלאה שאותה לא אשכח לעולם.
לעצט פאראכטן דורך יום זה מכובד אום דינסטאג אוגוסט 08, 2017 9:56 am, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.

yakovb
שר מאה
תגובות: 217
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך דעצמבער 14, 2011 2:47 pm

פון "ספר קדושים"

תגובהדורך yakovb » מאנטאג אוגוסט 07, 2017 4:09 pm

רבי פיניע'לע מאוסטילא זצ"ל
R' P. O..pdf
(146.54 KiB) דאונלאודעד 153 מאל

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 489
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am
לאקאציע: ... והכבוד מוציאין את האדם מן העולם!

ר' ליפא שיינבאך ע"ה

תגובהדורך יום זה מכובד » מאנטאג ינואר 21, 2019 4:55 am

1.jpg
1.jpg (184.12 KiB) געזעהן 2014 מאל

2.jpg
2.jpg (352.68 KiB) געזעהן 2014 מאל

גלאזער
שר האלף
תגובות: 1687
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2015 11:25 pm

תגובהדורך גלאזער » דאנארשטאג אפריל 11, 2019 10:25 am

שיינער בריוו פון הרה"ק גייט זיין אין קדם
צוגעלייגטע
a_ignore_q_80_w_1000_c_limit_001 (1).jpg
a_ignore_q_80_w_1000_c_limit_001 (1).jpg (115.81 KiB) געזעהן 1762 מאל

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 489
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am
לאקאציע: ... והכבוד מוציאין את האדם מן העולם!

תגובהדורך יום זה מכובד » דאנארשטאג אפריל 11, 2019 11:57 am

גלאזער האט געשריבן:שיינער בריוו פון הרה"ק גייט זיין אין קדם

ס'איז פון אוסף ר' יחאל פישהאף.
שוין געדרוקט.
דער מדובר איז ר' זאב וואלף העליר:
ללא שם.jpg
ללא שם.jpg (552.44 KiB) געזעהן 1743 מאל

יערסלוב
שר חמש מאות
תגובות: 826
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג נובעמבער 10, 2015 1:16 pm

תגובהדורך יערסלוב » מיטוואך מאי 22, 2019 10:33 am

היינט איז דער יארצייט פון דעם גרויסען צדיק
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל

אוועטאר
חמרא טבא
שר חמשת אלפים
תגובות: 5774
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג אוגוסט 08, 2014 2:13 pm

תגובהדורך חמרא טבא » מיטוואך מאי 22, 2019 10:40 am

יום זה מכובד האט געשריבן:
גלאזער האט געשריבן:שיינער בריוו פון הרה"ק גייט זיין אין קדם

ס'איז פון אוסף ר' יחאל פישהאף.
שוין געדרוקט.
דער מדובר איז ר' זאב וואלף העליר:
ללא שם.jpg

פישהאף'ס אוצר דריידט זיך ביי מכירות?
דביה תחדי נפשא

גלאזער
שר האלף
תגובות: 1687
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2015 11:25 pm

תגובהדורך גלאזער » דאנארשטאג מאי 23, 2019 3:30 am

יא ס'האט זיך פארקויפט עטליכע יאר צוריק
לעצט פאראכטן דורך גלאזער אום דאנארשטאג מאי 23, 2019 3:45 pm, פאראכטן געווארן 2 מאל סך הכל.

אוועטאר
חמרא טבא
שר חמשת אלפים
תגובות: 5774
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג אוגוסט 08, 2014 2:13 pm

תגובהדורך חמרא טבא » דאנארשטאג מאי 23, 2019 10:36 am

חידוש עצום!!!
א ליקוטי מהר"ן וואס האט באלאנגט פאר א זון פון רבי פיניע'לי

12.jpg
12.jpg (204.15 KiB) געזעהן 1439 מאל

לה"ו יצחק טווערסקי בהרב שליט"א מאוסטי[לא]
דביה תחדי נפשא

חיימ'ל
שר חמש מאות
תגובות: 620
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אוגוסט 10, 2014 8:20 pm
לאקאציע: געפינט זיך נישט דאס פלאץ

תגובהדורך חיימ'ל » דאנארשטאג מאי 23, 2019 2:12 pm

בעצם איז עס נישט קיין חידוש. ס'איז נאר א סתירה צו געוויסע באבע מעשיות וואס זענען געבוירן געווארן נאכ'ן קריג.

אוועטאר
חמרא טבא
שר חמשת אלפים
תגובות: 5774
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג אוגוסט 08, 2014 2:13 pm

תגובהדורך חמרא טבא » דאנארשטאג מאי 23, 2019 3:03 pm

זאגט מיר איינער אין אישי: יענע לקוטי מהר"ן האט ר' נחמן אליין מוציא לאור געווען עיקר ההתנגדות לר' נתן שהו"ל מהדורא ב'‎
דביה תחדי נפשא

גלאזער
שר האלף
תגובות: 1687
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2015 11:25 pm

תגובהדורך גלאזער » דאנארשטאג מאי 23, 2019 3:44 pm

חמרא טבא האט געשריבן:זאגט מיר איינער אין אישי: יענע לקוטי מהר"ן האט ר' נחמן אליין מוציא לאור געווען עיקר ההתנגדות לר' נתן שהו"ל מהדורא ב'‎

דאס איז גרויסע הבלים..

גלאזער
שר האלף
תגובות: 1687
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2015 11:25 pm

תגובהדורך גלאזער » דאנארשטאג יוני 27, 2019 6:48 am

צוגעלייגטע
001.jpg
001.jpg (268.99 KiB) געזעהן 850 מאל


צוריק צו “על הצדיקים ועל החסידים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 9 געסט